צוֹפֶה בְּסֶרֶט טֶבַע, קְבוּצַת פְלָמִינְגּוֹ עֲנָקִית שׁוֹעֶטֶת לְעֵבֶר מַקּוֹר מַיִם מְרֻחָק, וּבַסּוֹף מְדַדֵּה לְאִטּוֹ פְלָמִינְגּוֹ אֶחָד, שֶׁמֶּלַח הִתְעַבָּה עַל רַגְלָיו. הוּא כַּנִּרְאֶה כְּבָר לֹא יַגִּיעַ לִמְקוֹר הַמַּיִם עִם כֻּלָּם. רַחֲמַי עַל הַפְלָמִינְגּוֹ הַזֶּה.
– כַּמָּה שְׂמָאלָנִי מִצִּדִּי.

הַבְּעָיָה שֶׁל הָעוֹלָם הוּא הַסֵּבֶל, אָמַר בּוּדְהָה,
אֲבָל ויִקְטוֹר פְרֶנְקֶל הֶרְאָה, שֶׁהָאָדָם יָכֹל לִמְצֹא מַשְׁמָעוּת לְחַיָּיו גַּם בְּתוֹךְ הַסֵּבֶל.
וְאוּלַי דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַסֵּבֶל?
כִּי הַמְּצִיאוּת מַרְאָה שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא חֲסֵרִים דָּבָר, פְּעָמִים רַבּוֹת חָשִׁים רֵיקָנוּת וְדִכָּאוֹן.
יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁזּוֹ מַגֵּפַת הַדּוֹר.

וּבְכֵן, פִּרְקוּ אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב שֶׁלָּכֶם וַהֲבִיאוּם אֵלַי, וַאֲיַצֵּר לָכֶם מַשְׁמָעוּת שֶׁתּוּכְלוּ לְהִתָּלוֹת בָּהּ.

כְּשֶׁהָיִינוּ צְעִירִים הָיִינוּ הוֹלְכִים לְנַחַל הַיְּהֻדִיָּה כְּדֵי לִקְפֹּץ מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה מֶטְרִים אֶל עֵבֶר הַבְּרֵכָה שֶׁלְּיַד הַמַּפָּל, מִין מִבְחַן גַּבְרִיּוּת שֶׁכָּזֶה.
זְרוֹם! – אָמַר לִי חֲבֵרִי הֵרַקְלֵיטוֹס –
חַיִּים רַק פַּעַם אַחַת.

הַדְּבוֹרִים מְבִיאוֹת לָנוּ דְּבַשׁ, אֲבָל גַּם עוֹקְצוֹת.
הַוֶּרֶד יָפֶה מְאוֹד, אֲבָל פּוֹצֵעַ.
הַיְּלָדִים הֵם אֲהַבְתָּנוּ, אֲבָל הֵם יְכוֹלִים לְהוֹצִיא מִן הַכֵּלִים.

לֹא הִבְטַחְתִּי לָךְ גַּן שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים
וְאִם הִבְטַחְתִּי
לֹא הִבְטַחְתִּי שֶׁהֵן לֹא יִשְׂרְטוּ.

אוֹמְרִים שֶׁמִּלָּה יוֹצֶרֶת מְצִיאוּת.
לְמָשָׁל, אִם אִמָּא אוֹמֶרֶת לַיֶּלֶד 'אַתָּה לֹא יֻצְלַח', הַדִּמּוּי הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ יוֹרֵד וְרַבִּים הַסִּכּוּיִים שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת לֹא יַצְלִיחַ, כִּנְבוּאָה שֶׁמַּגְשִׁימָה אֶת עַצְמָהּ.

אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה, אוֹמְרִים שֶׁהַמִּלָּה יְכוֹלָה לִבְרֹא מְצִיאוּת. לְמָשָׁל, אִם תֹּאמַר 'אֲנִי אַצְלִיחַ' הַרְבֵּה פְּעָמִים, יִרְבּוּ הַסִּכּוּיִים שֶׁלְּךָ בֶּאֱמֶת לְהַצְלִיחַ.

וְלָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה?
לֹא לְשֵׁם הֲנָאַתְכֶם הָאֶסְתֵּטִית, אֶלָּא לְשֵׁם תּוֹעֶלֶת מַעֲשִׂית.
כִּי רָצִיתִי לוֹמַר שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁאַצְלִיחַ בְּגָדוֹל בְּקָרוֹב, בָּאַהֲבָה, בָּעֹשֶׁר וּבָאֹשֶׁר.
זֶה לֹא שִׁיר, זֶה כִּשּׁוּף.

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.

לֹא מוּסַר אֱלֹהֶיךָ וְלֹא תּוֹרַת הֶגְיוֹנְךָ.

כִּי רֹב הָאֲנָשִׁים לֹא יְכוֹלִים לְהַסְבִּיר בְּצוּרָה רַצְיוֹנָלִית מַדּוּעַ הֵם בּוֹחֲרִים בַּמּוּסָר. טוֹב, לְפָחוֹת לֹא אֵלֶּה שֶׁאֵינָם דָּתִיִּים. הֵם פָּשׁוּט יָנְקוּ זֹאת מֵהַבַּיִת וְזֶה הִשְׁתָּרֵשׁ בָּהֶם.

בְּזֶה אֵין כַּוָּנָתִי לוֹמַר שֶׁאֵין בַּמּוּסָר תּוֹעֶלֶת וְהַצְדָּקָה. הוּא פּוֹעֵל עַל בְּסִיס אֲמָנָה חֶבְרָתִית, כְּתוּבָה וְשֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה, הַמּוֹעִילָה לַכְּלָל. וּמִי שֶׁבּוֹחֵר בַּמּוּסָר בְּדֶרֶךְ כְּלָל חַיָּיו יִהְיוּ נְעִימִים יוֹתֵר.

אֲבָל אֲנִי לֹא בָּטוּחַ עַד כַּמָּה 'הַאֲמָנָה הַחֶבְרָתִית' הַזּוֹ נִמְצֵאת בְּתוֹדַעַת הָאֲנָשִׁים. הַנִּמּוּק הַבְּסִיסִי, הָרִאשׁוֹנִי עַל כָּל פָּנִים, הוּא – זֶה מָה שֶׁלָּמַדְתִּי בַּבַּיִת, כָּךְ אַבָּא שֶׁלִּי חִנֵּךְ אוֹתִי, זוֹ עֲצָתָהּ שֶׁל אִמִּי.

בְּאֹפֶן כְּלָלִי, רְחַק מִן הֶהָמוֹן!
הֶהָמוֹן הוּא פִּרְאִי וּבִלְתִּי מְרֻסָּן
הוּא אוֹהֵב מִשְׂחֲקֵי כַּדּוּרֶגֶל וְתָכְנִיּוֹת רֵיאָלֵטִי
וּבִכְלַל הוּא מִתְבּוֹסֵס בְּמֵי הָאַפְסַיִּים שֶׁל הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר.
כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ, זֶה נִשְׁמָע מִתְנַשֵּׂא, אֲבָל אֲנִי מַעֲדִיף לְהִשָּׁמַע מִתְנַשֵּׂא מִלְּהִנָּזֵק.

מִצַּד שֵׁנִי, יֵשׁ גַּם חָכְמַת הֲמוֹנִים.
לִפְעָמִים דַּוְקָא הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ לְזַהוֹת הֵיטֵב דָּבָר אֵיכוּתִי.
כַּנִּרְאֶה אִם דָּבָר מַצְלִיחַ יֵשׁ לְכָךְ סִבָּה טוֹבָה, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים – עִם הַצְלָחָה לֹא מִתְוַכְּחִים.

עוֹד אוֹמְרִים – מִילְיַרְד סִינִים לֹא טוֹעִים.
עַל כָּךְ יֵשׁ לִי הֲגִיג וָתִיק:
מִתּוֹךְ מִילְיַרְד אֲנָשִׁים בָּטוּחַ אֶחָד טוֹעֶה, אָז אִם מִילְיַרְד סִינִים אוֹמְרִים כֻּלָּם דָּבָר אֶחָד, אֵין סָפֵק שֶׁהֵם טוֹעִים!

כְּכָל שֶׁאָדָם מִתְבַּגֵּר (בעקבות קריאה בסנקה)
כְּכָל שֶׁאָדָם מִתְבַּגֵּר וּמַזְקִין הוּא מַרְבֶּה בְּחָכְמָה וּמַמְעִיט בְּעֹנֶג. כָּךְ לְפָחוֹת בַּמַּהֲלָךְ הַתַּקִין. וְאִלּוּ בִּצְעִירוּתוֹ הוּא מָלֵא תַּאֲוַת חַיִּים, אַךְ לֹא חָכָם בִּמְיֻחָד וְעוֹשֶׂה הַרְבֵּה שְׂטוּיוֹת.
אָז מָה עָדִיף, הַחַיִּים אוֹ הַחָכְמָה?
וְאוּלַי, כָּךְ הוּא מַסְלוּל הַחַיִּים הַתַּקִין. תְּחִלָּה, 'תַּעֲשֶׂה חַיִּים', וּמְאֻחָר יוֹתֵר, 'נְהַג בִּתְבוּנָה'.
כְּמוֹ כַּדּוּר, אוֹ חֵפֶץ אַחֵר, הַמֻּשְׁלָךְ בְּחָזְקָה וּמִתְגַּלְגֵּל עַל הָאָרֶץ. תְּחִלָּה, מְהִירוּתוֹ גְּדוֹלָה, אַךְ עִם הַזְּמַן, בִּגְלַל כֹּחַ הַחִכּוּךְ, הִיא מוּאֶטֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהִיא נֶעֱצֶרֶת כָּלִיל.

כְּשֶׁיּוֹצְאִים לְטִיּוּל וּמְסַדְּרִים אֶת הַתִּיק
תָּמִיד מְנַסִּים לְהִזָּכֵר מָה עוֹד שָׁכַחְנוּ לָקַחַת
אֲבָל יֵשׁ דָּבָר אֶחָד אוֹתוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים נוֹטִים לִשְׁכֹּחַ –
שֶׁלְּטִיּוּל הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּינוּ אֵינֶנּוּ לוֹקְחִים דָּבָר.

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַיִץ?
כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה אַתָּה קַץ בְּכָל דָּבָר –
בַּסְּפָרִים, בַּלִּמּוּדִים, בַּפּוֹלִיטִיקָה,
בְּכָל דָּבָר כָּבֵד, בְּכָל דָּבָר עָמֹק.
כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה זֶה לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה
כְּשֶׁהַמְּזִגָּן דּוֹלֵק וְהַמּוּזִיקָה מְנַגֶּנֶת –
וְלֶאֱכֹל גְּלִידָה.