אֱלֹהִים לֹא מְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּה,
אָמַר אַיְנְשְׁטֶיְן
אֲבָל נִילְס בֹּהַר עָנָה לוֹ –
אַתָּה לֹא תַּגִּיד לֶאֱלֹהִים מָה לַעֲשׂוֹת!
וְגַם לְאִשְׁתּוֹ אַיְנְשְׁטֶיְן לֹא אָמַר מָה לַעֲשׂוֹת.
הוּא אָהַב סֵדֶר יוֹם קָבוּעַ,
כְּמוֹ כָּל הַגְּבָרִים,
אֲבָל אִשְׁתּוֹ הָיְתָה בִּלְתִּי צְפוּיָה, קְוַנְטִית,
וּבְכָל זֹאת, וְדַוְקָא בִּגְלַל זֶה, אָהַב אוֹתָהּ.

הָאַבִּיר הָרַג אֶת כָּל הַדְּרָקוֹנִים
וְהִגִּיעַ אֶל מִגְדַּל הַנְּסִיכָה
אֲבָל הִיא לֹא פָּתְחָה
כְּבָר הָלְכָה לְאִבּוּד בִּסְבַךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ
וּכְבָר הִתְרַגְּלָה לַבְּדִידוּת.
הָלַךְ הָאַבִּיר וְחָזַר לְבֵיתוֹ
אֶל כָּל הַמִּפְלָצוֹת אוּכַל לַהֲרֹג,
אֲבָל הַמַּפְתֵּחַ לַדֶּלֶת שֶׁלַּךְ, נְסִיכָה, בְּיָדֵךְ.

הִיא בְּשֶׁלָּהּ
עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּשֵׁלָה.