מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.
יוֹשְׁבִים לָהֶם בַּעֲלֵי הַבָּתִּים וְצוֹפִים
סוֹקְרִים אֶת הַסְּבִיבָה מִמִּרְפְּסוֹתֵיהֶם
הַדִּירָה רְשׁוּמָה עַל שְׁמָם בָּטַאבּוּ
וְגַם כַּמָּה אֲנָשִׁים.

מִתְרוֹצְצִים לָהֶם הַמְּשׁוֹרְרִים בָּרְחוֹבוֹת
טְרוּפִים בְּדַעְתָּם וְנִרְדָּפִים
אַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לַכּוּךְ שֶׁלָּהֶם וְיִבְכּוּ
וּמִדִּמְעָתָם יָפִיקוּ שִׁיר.

אֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה יִשְׁלְחוּ לִכְתַב עֵת
וִיפַרְסְמוּ אוֹתוֹ בְּחִנָּם
יִקְנוּ בַּעֲלֵי הַבָּתִּים אֶת כְּתַב הָעֵת
וְיֵהָנוּ מֵהַשִּׁיר.

אֲבָל אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן עַל אַדְמַת נֵכָר?
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן בִּסְדוֹם וּבְמִצְרַיִם?
אִם אֶשְׁכָּחֲךָ יְרוּשָׁלַיִם תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי
אַךְ אַתְּ כְּבָר אֵינְךָ מָה שֶׁהָיִיתָ.

אָדֹם הוּא צֶבַע הַתְּשׁוּקָה.
יָרֹק הוּא צֶבַע הַטֶּבַע.
אֵלֶּה צְבָעִים שֶׁהָיִיתִי בָּקִי בָּהֶם.
בָּאָה הִיא וְלִמְּדָה אוֹתִי אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַצֶּבַע הַצָּהֹב, לִמְּדָה – וְהָלְכָה.
אַךְ אֶת שִׁעוּר הַצֶּבַע הַצָּהֹב אֵינִי שׁוֹכֵחַ.

בּוֹאוּ נִשְׁבֹּר אֶת לִבּוֹ
וְאָז נִרְאֶה מָה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו
אָמְרוּ אַחֵי יוֹסֵף.
אָז נַשְׁלִיכֵהוּ לַבּוֹר
כּוֹאֵב וְדוֹאֵב
וְזֶה אֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף קוּם.
אָמְרוּ, וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם.

מִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר,
מְמָרֵר בִּבְכִי
וּמְמַלְמֵל: רְשָׁעִים, רְשָׁעִים
רְשָׁעִים, רְשָׁעִים, רְשָׁעִים
וְשׁוּב:
רְשָׁעִים, רְשָׁעִים, רְשָׁעִים.
אֲפִלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ
אֲבָל הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת מִמֶּנִּי
עִם הַבְּכִי.

וּבְכֵן, לִבִּי נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים
אוּלַי בְּכַוָּנַת מְכַוֵּן
הָיוּ לָהֶם כַּמָּה תַּכְסִיסִים
וַאֲנִי לֹא הִשְׂכַּלְתִּי הֲבֵן.

אַחַר כָּךְ בִּקַּשְׁתִּי מָזוֹר
וּבְשׁוּם מָקוֹם לֹא קִבַּלְתִּיו
אִישׁ לֹא פָּנָה לַעֲזֹר
אִישׁ לֹא יָדַע לְהֵיטִיב.

וְכָךְ נוֹתַרְתִּי שְׁבוּר לֵב וְרָצוּץ
בּוֹדֵד וְעָצוּב בְּחַדְרִי
עִם סִפּוּר עֲלִילָה מָצוּץ
וּבְאֵין מַחְבּוֹשׁ לְשִׁבְרִי.

וּמָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?
אִמְרוּ לִי, אָנָה אֶפְנֶה?
וּמַדּוּעַ אַנְשֵׁי הַכָּזָב
תַּקְּפוּנִי עִם לִבָּם הַשּׂוֹנֵא?

מִצַּד אֶחָד יֵשׁ כּוֹתְבֵי תָּכְנָה
וּמִצַּד שֵׁנִי יֵשׁ קוֹטְפֵי כֻּתְנָה
מִצַּד אֶחָד יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֶפְּטוֹפּ
וּמִצַּד שֵׁנִי יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב טוֹב.
אָז מָה עָדִיף?

שׁוֹאֲלִים אוֹתִי – מָה אַתָּה מְחַדֵּשׁ?
אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וּבְכֵן, אֲנִי מְחַדֵּשׁ, הַרְבֵּה דְּבָרִים אֲנִי מְחַדֵּשׁ,
וְרַק אַתֶּם אוֹמְרִים כָּל פַּעַם אוֹתוֹ דָּבָר מֵחָדָשׁ.