בַּלַּיְלָה עֵרִים
רַק הַגַּנָּבִים וְהַמְּשׁוֹרְרִים.

הִנֵּה יוֹרֵד הָעֶרֶב
וְעִמּוֹ הָאֲפֵלָה.

לֹא נִצַּחְנוּ – רָצַחְנוּ
פִּצַּחְנוּ
חֲרָבוֹת צִחְצַחְנוּ.
הִזְנַחְנוּ
לֹא הִנַּחְנוּ
וְלֹא נַחְנוּ
אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ.

אֲנִי סוֹקֵרָטְס
שֶׁהִשַּׁקְתֶּם בְּכוֹס הַתַּרְעֵלָה
אֲנִי קָסַנְדְּרָה
שֶׁרָאֲתָה מִבַּעַד לָרְעָלָה
אֲנִי הַזְּבוּב הַטַּרְדָן
שֶׁלֹּא פּוֹסֵק לְהַשְׁמִיעַ זִמְזוּמוֹ
אֲנִי הַסּוּס הַפִּרְאִי
שֶׁלֹּא מוּכָן לַעֲנֹד אֶת זְמָמוֹ
אֲנִי הָרוֹאֶה אֶת הַנַּעֲשֶׂה
שֶׁלּוֹ אַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב
אֲנִי הַפִילוֹסוֹף וְהַנְּבִיאָה
שֶׁלָּהֶם אַף אֶחָד לֹא מֵשִׁיב.

כתבתי שיר תגובה לצור ארליך, אבל אני נבוך מכדי לצרף את זה אצלו, אז אצרף כאן. שבת שלום!

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמָרְךָ – נִכְתַּב בַּפָּרָשָׁה
וְהִנֵּה אָנוּ שְׁמוּרִים מִסָּבִיב
כִּפַּת בַּרְזֶל מִצָּפוֹן עַד דָּרוֹם נִפְרְסָה
וְלֹא יוֹעִילוּ טִילִים עַל תֵּל-אָבִיב

כֵּן, כִּפַּת בַּרְזֶל סוֹכֶכֶת עָלֵינוּ מִמַּעַל
וּלְמַטָּה – חֶרֶב לְשׁוֹנוֹ שֶׁל צוּר אֶרְלִיךְ!
אֶת צוּר חַרְבּוֹ הוּא מוֹשֵׁחַ בִּמְעַט רַעַל
וְכוֹתֵב עַל כָּל מָה שֶׁבּוֹעֵר לִי

וְאָמְנָם כָּל חֶרֶב הִיא חֶרֶב פִּיפִיּוֹת
אַךְ בִּמְיֻמָּנוּת הוּא תּוֹקְעָהּ אֶל הַבֶּטֶן הָרַכָּה
מְצָרֵף אֶת הַמִּלִּים לְשִׁיר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת
וְאוּלָם, הַאִם שָׁכַחְנוּ אֶת סוֹפָהּ שֶׁל הַבְּרָכָה?

– 'יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם'
לֹא נִצָּחוֹן בַּקְּרָב, לֹא הֵדֵי הַמַּשְׂטֵמָה
לֹא לְהַכּוֹת בְּאוֹיְבֵנוּ וָשׁוּב וָשׁוּב לַהֲלֹם
רַק לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

כַּמָּה טוֹב הַשֶּׁקֶט שֶׁבְּשׂוֹךְ הַקְּרָבוֹת
כַּמָּה טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר שׁוּב לִבְנוֹת אֲהָבוֹת
כַּמָּה טוֹב שֶׁאֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת
כַּמָּה טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר שׁוּב לִחְיוֹת, פָּשׁוּט לִחְיוֹת.

אָז לָמָּה אָנוּ צְרִיכִים אֲסוֹנוֹת וּמְהוּמוֹת?
וְלָמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהַגְבִּיהַּ חוֹמוֹת?
וְלָמָּה זֶה טוֹב לִזְרֹעַ שַׁמּוֹת?
מָתַי נִלְמַד – דַּי לְמִלְחָמוֹת.

ארגו נו קוגיטו סום (שיר ישן)
אֲנִי חוֹשֵׁב – לֹא מַשְׁמָע אֲנִי קַיָּם
אֲנִי חוֹשֵׁב – לֹא מַשְׁמָע בִּכְלָל.
כֵּן, הָאֲוִיר חוֹלֵף בִּרְאוֹתַי
וְגַם הַדָּם זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי, יֵשׁ לְהַנִּיחַ
אֲבָל מִכָּאן וְעַד לַאֲמִירָה אֲנִי קַיָּם?
וּבְכֵן סָפֵק, סָפֵק גָּדוֹל.

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כָּל מֵי שֶׁקַּיָּם אָכֵן קַיָּם
יֵשׁ צִלְלֵי אָדָם בֵּינֵינוּ, כִּמְעַט מֵתִים
אֲבָל כָּל מֵי שֶׁקַּיָּם אָכֵן חוֹשֵׁב
וְשֶׁחוֹשְׁבִים לֹא עַל עַצְמָם – רַק מְעַטִים.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים
שֶׁרַק הַחוֹשְׁבִים הֵם אֲנָשִׁים
וְאִלּוּ אֲנִי חוֹשֵׁב
שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים
שֶׁרַק אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים
וְאִלּוּ אֲנִי חוֹשֵׁב
שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה חוֹשְׁבִים עַל עַצְמָם.

שִׁוְיוֹן זְכוּיוֹת לְכֻלָּם זֶה הָאָלֶף-בֵּית
אֲבָל אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ לְכִתָּה א'
אֲנַחְנוּ עֲדַיִן בְּגַן הַיְּלָדִים,
עִם הַקּוֹסֵם.

כֵּן לְמֶמְשֶׁלֶת הַשִּׁנּוּי, הָרִפּוּי, הָרִצּוּי וְהָאִחוּי.
לֹא לְמֶמְשֶׁלֶת הַשִּׁסּוּי, הַנִּצּוּי, הַהִסּוּי וְהַגִּסּוּי.
אֲבָל בְּלִי לְהַעֲלוֹת מִסּוּי.