עוֹד יוֹם בִּסְדוֹם
בְּמַצָּב נוֹרָא וְאָיֹם
כָּךְ הָיָה גַּם אֶתְמוֹל
כָּךְ הָיָה גַּם שִׁלְשׁוֹם

עוֹד יוֹם בִּסְדוֹם
שֶׁבָּהּ אוֹמְרִים לְךָ סְתֹם
אֶת פִּיךָ בְּלוּם
אַל תַּפְרִיעַ לַהֲלֹם

עוֹד יוֹם בִּסְדוֹם
אֶת הַתּוֹרָה הָפְכוּ לְקַרְדֹּם
בְּכִכַּר הָעִיר הִצִּיבוּ גַּרְדּוֹם
לֹא יוֹדְעִים לְדַבֵּר, רַק לַהֲמֹם

עוֹד יוֹם בִּסְדוֹם
עוֹד יוֹם שֶׁל לִשְׂטֹם וְלִגְדֹּם
עוֹד יוֹם מוּל הָעָוֶל לִנְדֹם
וּכְבָר הוּנַף הַסָּדִין הָאָדֹם.

(שיר בהשפעת דיון שאני מקשיב לו בפודקאסט של הארץ)

אִם זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו אָז עִזְבִי
אֲבָל הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת
הָאֱמֶת, הוּא אוֹמֵר לָהּ,
הָאֱמֶת שֶׁהָרְסוּ פֹּה כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה
שׁוּם דָּבָר טוֹב לֹא יָכוֹל לִצְמֹחַ כָּאן
הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהֵרַסְנוּ אֶת הַתִּקְוָה
וְאֶת הַתְּמִימוּת, וְאֶת הַתַּרְבּוּת
הָאֱמֶת הִיא, הוּא מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר,
שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְנוּ מָנוֹס לְמִי שֶׁלֹּא חָפֵץ בַּסְּחוֹרָה הַסְּרוּחָה שֶׁהִצַּעְנוּ לוֹ
הָאֱמֶת הִיא שֶׁאָשַׁמְנוּ וּבְגַדֵּנוּ וְדִבַּרְנוּ דֹּפִי
אוֹהוֹ, הִיא עוֹנָה לוֹ, אִם לְזֶה אַתָּה מִתְכַּוֵּן – אֲנִי אֵינִי מַסְכִּימָה!

עצות אחיתופל
(מתעדכן)
(לעצת אחיתופל יצא שם רע של עצה רעה, בעוד במקור עצותיו של אחיתופל היו טובות מאוד! אבל מכיוון שהטעות כבר השתרשה, אני משתמש כאן במובן הראשון, הנפוץ).

עצת אחיתופל 1 –
עצה לחיים – אם משהו לא בא לכם טוב, מפריע לתפיסת העולם שלכם, גורם לכם לפקפק או לשאול שאלות – פשוט תתעלמו ממנו!

עצת אחיתופל 2 –
עוד עצה לחיים – עזבו מה שלימדו אתכם בבית-ספר, מה שחשוב בחיים זה כסף. אם יש לכם כסף, שאר הדברים כבר יסתדרו.

עצת אחיתופל 3 –
אל 'תהיו עצמכם', אתם לא כאלה מעניינים או מיוחדים. נסו להיות כמו מישהו אחר, שטוב מכם.

עצת אחיתופל 4 –
אם יש לכם בעיה כלשהי – תאשימו את החתול!

מִתְעַלְּמִים מֵהַפִּיל שֶׁבַּחֶדֶר
אֲבָל הַחֶדֶר הוּא חֲנוּת חַרְסִינָה
אִם כָּךְ, אִם רוֹצִים לִשְׁמֹר עַל הַסֵּדֶר
יֵשׁ לְשַׁנּוֹת קְצָת אֶת הָרוּטִינָה.

פרויקט 929 בטוויטר שאל –
‏מה ההונאה הכי גדולה שהייתה בתנך?

והתשובות – בינתיים – רבות:

חווה והנחש
יעקב ועשיו
יעקב ולבן
תמר ויהודה
רחב ועירה
דוד מתחזה למשוגע
דוד שותל את חושי אצל אבשלום
אחי יוסף מביאים את הכותנת ליעקב
הגבעונית ויהושע
דלילה ושמשון
יהודית והולופרנס (בחיצוניים)
יעל וסיסרא
שמעון ולוי הורגים את תושבי שכם
דוד ואוריה החיתי
יהושע והעי
מיכל שמה תרפים במקום דוד
גדעון ולוחמיו
ובעקדת יצחק.

אני עניתי – יעקב ועשיו, והוספתי כי כשחושבים על זה, מפתיע לגלות כמה התנ"ך מלא במעשי מרמה.
ובאמת, הלוא דבר הוא! כי מלבד המקרים הרבים שציינו (ואת חלקם לא הבאתי), הרי מצויים עוד כל-כך הרבה מקרים! ובייחוד ספר בראשית מלא בהם. אך לא רק הוא. מה זה אומר לנו על התנ"ך?
ובכן, איני יודע. אבל אני יכול לשער. כפי שכתבתי בעבר על מעשה יעקב ועשיו – בימים ההם, במזרח הקדום, כנראה ראו מעשי מרמה והונאה בעין חיובית. זו נחשבה עורמה וחוכמה, לעומת הפתי המאמין לכל. ובייחוד העורמה נחשבה במלחמה, כפי שנכתב – בתחבולות תעשה לך מלחמה. לכן השומעים את מעשה יעקב ועשיו העריכו את יעקב על פיקחותו, אף כי בעצם זו הייתה יוזמת אימו. כך עד היום הערבים יושבי האזור מתפארים בדברים שלא קרו, 'דימיון מזרחי עז', מה שנקרא. ואף שכמובן למעשה הספציפי הזה יש הסברים רבים אחרים.
אלא שכפי שאנו רואים – התנ"ך מלא רמאויות. ובעצם עד היום העולם מלא מעשי מרמה, הרי אנו יודעים זאת. כך שהרמאויות בתנ"ך כנראה בסך הכול משקפות את מצב העניינים הקיים.
אך לעומת זאת, דרישת התורה היא לתום ויושר, שהם בעצם, כפי שאנו רואים, הפך הנטייה הטבעית. כן היא מדברת נגד ה'פתי', המאמין לכל דבר, אבל מאוד בעד התם והתמים, עושה הישר והטוב.
מכאן אנו יכולים ללמוד משהו כללי על מוסר התנ"ך ועל מוסר בכלל – הם הולכים נגד הנטייה הטבעית ומה שקיים, הם הרצוי, ולא המצוי. זה אולי נשמע פשוט ומובן-מאליו, אבל זה מה שאני לומד מכאן.

מַעְיַן הַמְּפַכֶּה
שֶׁנִּסְתַּם עָלָיו הֲגוֹלַל
וְרָחֵל הַמְּבַכָּה
עַל בָּנֶיהָ

דִּמְעָתָהּ עַל לְחַיֶּיהָ
וּמְנַחֵם אֵין לָהּ
שָׂמָה מַעְיָנֶיהָ
לַנִּדְכָּא וּלְאֻמְלָל

רָחַק מִמֶּנָּה מְנַחֵם
וְאֵין לָהּ מַצִּיל וּמְרַחֵם
עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב-הֵר
וַיִגּוֹל הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר

איזה משעמם (שיר שבת)
אֵיזֶה מְשַׁעֲמֵם
הַכֹּל דּוֹמֵם
אֵין כְּלוּם שֶׁאֶת רוּחִי יְרוֹמֵם
אֵין כְּלוּם שֶׁאֶת לִיבִּי יְחַמֵּם.

עַל כָּל דָּבָר אוֹמְרִים מְהַמֵּם
אוֹ לַחֲלוּפִין כַּמָּה מְקוֹמָם
מַעֲדִיפִים אֶת עַצְמֵנוּ לְסַמֵּם
בְּעוֹד פּוֹסְט וְעוֹד מֵם.

הַאִם מִישֶׁהוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב זוֹמֵם?

1.9.2018

*

מצאתי את עצמי כותב שיר, ואז נזכרתי שכבר כתבתי אותו, או משהו דומה לו, בעבר. אז הנה השיר הישן, שעדיין בתוקף.
שבת שלום!

קָרְעוּ אֶת הָאֱמֶת לִגְזָרִים
וְאֶת הַגְּזָרִים נָתְנוּ לַחֲזִירִים
גִּזְרֵי עִתּוֹן, שִׁבְרֵי דְּבָרִים
חִלְּקוּ אוֹתָהּ שְׁבָרִים-שְׁבָרִים

הַחֲזִירִים אָכְלוּ, וְיוֹצִיאוּהָ בִּגְלָלִים
וְאֶת הַגְּלָלִים נָתְנוּ לָעֲמֵלִים הָאֻמְלָלִים
וְהֵם אֲכָלוּם וַיְהִי בְּפִיהֶם כְּשׁוֹקוֹלָד
וּכְעוּגוֹת קַצֶּפֶת וּמַרְמֶלָד

אֲבָל גְּלָלִים הֵם רַק גְּלָלִים
וְלִבִּי לִיבִּי לָעֲמֵלִים הָאֻמְלָלִים
וְלִבִּי לִיבִּי לָאֱמֶת הַקְּרוּעָה
שֶׁאַף אִם תְּחַפְּשָׂהּ לֹא תִּמְצָאָהּ.

שׁוֹמֵעַ אֶת אַנְשֵׁי הַלֵּךְ וְאַנְשֵׁי הַהִשָּׁאֵר
שׁוֹמֵעַ אֶת צַעֲקוֹתֵיהֶם וּמִצְטַעֵר
אִישׁ עַל רֵעֵהוּ מִסְתַּעֵר
כָּזֹאת שִׂנְאָה, מִי הָיָה מְשַׁעֵר?

וְעַל מָה אַתֶּם בְּעֶצֶם מִתְוַכְּחִים?
מַדּוּעַ לֹא תֵּשְׁבוּ יַחַד כְּמוֹ אַחִים?
עַל מָה אַתֶּם בְּעֶצֶם מִתְנַצְּחִים?
בַּמִּלְחָמָה יֵשׁ רַק מַפְסִידִים, לֹא מְנַצְּחִים.

הֲרֵי אַתֶּם כְּמוֹ זוּג שֶׁמִּתְגָּרֵשׁ
וּבַתָּוֶךְ נִקְרַע לֵב יַלְדָּם
זֶה צוֹעֵק, זֶה לָהוּט וּמִתְרַגֵּשׁ
וְרַק קוֹל הָאַהֲבָה כְּמוֹ נָדַם.

אַךְ גַּם אַתֶּם עוֹשִׂים אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ
וְכָל וִכּוּחֵיכֶם הֵם רַק בִּדּוּר
כָּל אֶחָד עִם קְרוֹבָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ
וְכָל הָאֲחֵרִים עוֹבְרִים מִדּוּר.

כֵּן, הַכֹּל רַק רַעֲשֵׁי-רֶקַע
שֶׁכַּנִּרְאֶה נְעִימִים לְאָזְנֵיכֶם
כֵּן, הַכֹּל רַק רַעֲשֵׁי-קֶרַע
שֶׁיְּצַרְתֶּם בְּמוֹ יְדֵיכֶם.

הַכֹּל בְּיִשְׂרָאֵל חָרָא מְזֻקָּק
וּמִי שֶׁמְּהֻלָּל הוּא תַּחַת מְלֻקָּק
עֲדַת עָרִיצִים רָעִים וְאַכְזָרִים
שֶׁחַיִּים עַל שִׂנְאַת אֲחֵרִים וְזָרִים

מִתְגּוֹדְדִים הֵם בְּתוֹךְ מַחֲנוֹתֵיהֶם
וּמְגַדְּפִים בְּמֶרֶץ אֶת מִתְנַגְּדֵיהֶם
מְפַרְגְּנִים זֶה לְזֶה בְּמַתְּנוֹתֵיהֶם
וְלַעֲנִיֵּי הָעָם – כְּלוּם לֹא נִשְׁאַר לָהֶם.

וְלָהֶם חֻקּוֹת וּמִנְהָגִים
כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמֹרָה
כָּל הַיּוֹם בּוֹחֲשִׁים וּמֵהָגִים
אֲבָל לְמַעֲשֶׂה חַסְרֵי מוּסָר וּמוֹרָא.

אָכֵן, בָּנִים אֲרוּרִים בְּיוֹתֵר
שֶׁהוֹבִילוּ אוֹתִי לַאֲבַדּוֹן בְּנִכְלֵיהֶם
כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, לְלֹא קָצִין וְשׁוֹטֵר
שֶׁאֱלֹהֵיהֶם הֵם רוֹכְלֵיהֶם.

כָּל הַיּוֹם יַעַמְלוּ לְהַעֲשִׁיר
אַךְ לֹא יָדִינוּ מִשְׁפָּט עָנִי וְאֶבְיוֹן
אָז עַכְשָׁו אַתֶּם בּוֹכִים שֶׁאָבַד קוֹל הַשִּׁיר?
לָמָּה לָכֶם שִׁיר? לְכוּ לַקַּנְיוֹן!