תַּקְּנוּ אוֹתִי אִם אֲנִי טוֹעֶה, אֲנִי אוֹמֵר
לֹא בְּזַעַם, לֹא בְּכֹחַ
בִּתְבוּנָה וּבִרְגִישׁוּת.

אֲבָל אַף אֶחָד לֹא מְתַקֵּן
כִּי מִמָּסַךְ הַטֵּלֵוִיזְיָה הַמּוּצָרִים צוֹעֲקִים –
תִּקְנוּ אוֹתִי! תִּקְנוּ אוֹתִי!

יֵשׁ כָּאן מְכוֹנָה מְשֻׁמֶּנֶת הֵיטֵב
שֶׁכָּל בְּרָגֶיהָ מֻבְרָגִים
אִם תֵּצֵא הַחוּצָה תֵּרָטֵב
וְתַעֲשֶׂה אוֹתָנוּ מֻדְאָגִים.

הִשָּׁאֵר, אֵפוֹא, בֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנָה
שֶׁדּוֹאֶגֶת לְכָל מַחְסוֹרְךָ
הִיא תָּמִיד צוֹדֶקֶת וּנְכוֹנָה
אַל נָא תָּשׁוּב לְסוּרְךָ.

זוֹ מֵרַכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל
אוֹ הַחַיָּה שֶׁעוֹלָה מֵהַשְּׁאוֹל
אֶת כָּל מָה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת תְּקַבֵּל
בְּלִי לְפַקְפֵּק וּבְלִי לִשְׁאֹל.

כִּי מַהוּ קִיּוּמְךָ בִּלְעָדֶיהָ
וְאֵיךְ תִּתְקַיֵּם בַּחוּץ?
מַהִי הָאֱמֶת – אֱלֹהִים יוֹדֵעַ
הִצָּמֵד לְמָּה שֶׁנָּחוּץ.

ששש
אל תדבר
אנו מפחדים מדבריך
אנו מפחדים מהאמת
אנחנו מעדיפים לפחד מהפחד
שממשיכים להפחיד בו אותנו
ולא לגלות חלילה
שאין באמת ממה לפחד.

אחייני החמוד, כמה חמוד אתה
אבל אני קצת מתמלא רחמים עלייך
לאיזה עולם אתה נולד,
עולם בו נלחמים שמרנים ופרוגרסיבים על רעיונות מופשטים
בעוד כל מה שאתה רוצה הוא לשחק קצת בצעצועים.

נפש רעבה כל מר מתוק
ולמר מתוק יש נפש רעבה
מי יכיר לו את גברת מרמלדה?

גם אני לא בגדתי
למרות שאין לי פתק בכיסי שיעיד על כך
גם אני לא בגדתי
למרות שעברתי עינויים בשל כך.
נשארתי נאמן לאהבת העם ולכללי השיח,
למרות שהעם לא החזיר לי אהבה, ושהשיח היה משובש ומלא שנאה.
גם אני לא בגדתי
למרות שאולי בכך שלא בגדתי – בגדתי.

(ויינט – "גם אני לא בגדתי": הלך לעולמו הקצין שנפל בשבי הסורי עם אורי אילן)

אֲבָל אֲשֵׁמִים אַתֶּם.
לֹא קִיַּמְתֶּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה,
אַף לֹא אֶת הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁבָּהֶן.
לֹא הֶחְזַקְתֶּם יָד עָנִי –
אֶת קִצְבָּאוֹת הַנָּכוּת הֶעֱלִיתֶם רַק בִּמְעַט וְרַק אַחֲרֵי מַאֲבָק אָרֹךְ.
לֹא אֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר,
לְהֶפֶךְ – הוֹנִיתֶם אוֹתוֹ –
כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כָּאן כַּוָּנָה רְצִינִית לְהַגִּיעַ לְהֶסְדֵּר עִם הַפָלַסְטִינִים.
לֹא נְצַרְתֶּם לְשׁוֹנְכֶם מֵרַע וְשִׂפְתוֹתֵיכֶם מְדַבֵּר מֵרָמָה,
וְלֹא רְדַפְתֶּם שָׁלוֹם.
לֹא, לֹא עֲשִׂיתֶם אֶת כָּל כָּאֵלֶּה,
וְלֹא עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים אֲחֵרִים,
אֲבָל בְּעֵינֵיכֶם נְקִיִּים אַתֶּם,
זַכִּים וּמְצֻחְצָחִים וּטְהוֹרִים.
וּבְכֵן, אֵיךְ אוֹמְרִים בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ? –
זֶהוּ, שֶׁלֹּא.

הוֹ שְׁפִּינוֹזָה, כַּמָּה נִשְׁלַלְתָּ!
תְּחִלָּה שָׁלְלוּ אֶת דְּבָרֶיךָ
מִכָּל צַד וְכִוּוּן
וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁלְלוּ אֶת זְכוּיוֹתֶיךָ
וְהַכֹּל רַק כִּי הֵעַזְתָּ לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת
אֶת הָאֱמֶת בְּעֵינַיִךְ
שֶׁהִיא גַּם בְּמִקְרֶה הָאֱמֶת הַכְּלָלִית.

אֲבָל לְךָ לֹא הָיָה אִכְפַּת
יָשַׁבְתָּ לְךָ בַּחֶדֶר
וְחִדַּדְתָּ אֶת עַדְשׁוֹת הַזְּכוּכִית
וְאֶת עַדְשׁוֹת הַתְּבוּנָה
בַּאֲדִישׁוּת סְטוֹאִית
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד, בְּגִיל צָעִיר,
מַתָּ.

אֲבָל הַשְׁאָרַת לְשׁוֹלְלֶיךָ מַתָּנָה שֶׁלֹּא תְּסֻלָּא בְּפָז.

במקום מסוים כתבתי –
היו המוניים
אבל התכוונתי לכתוב –
היו הומניים.
אני בהחלט חושב שיש להיות הומניים,
להיות בני אדם,
אבל לא כל כך חושב
שכדאי להיות המוניים.

תִּרְאֶה, יֵשׁ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן
יֵשׁ פָּנִים כָּאן וְיֵשׁ פָּנִים כָּאן
לְכָה, אִם כֵּן, וְנִתְרָאֶה פָּנִים
לֹא נַכִּיר פָּנִים, לֹא נַעֲמִיד פָּנִים
לֹא נִגְרֹם בֹּשֶׁת פָּנִים, וְלֹא נִכְבֹּשׁ פָּנֵינוּ בַּקַּרְקַע
נָבוֹא בִּמְאוֹר פָּנִים, נַסְבִּיר פָּנִים
וְנַפְנִים.