הו, שפינוזה

הוֹ שְׁפִּינוֹזָה, כַּמָּה נִשְׁלַלְתָּ!
תְּחִלָּה שָׁלְלוּ אֶת דְּבָרֶיךָ
מִכָּל צַד וְכִוּוּן
וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁלְלוּ אֶת זְכוּיוֹתֶיךָ
וְהַכֹּל רַק כִּי הֵעַזְתָּ לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת
אֶת הָאֱמֶת בְּעֵינַיִךְ
שֶׁהִיא גַּם בְּמִקְרֶה הָאֱמֶת הַכְּלָלִית.

אֲבָל לְךָ לֹא הָיָה אִכְפַּת
יָשַׁבְתָּ לְךָ בַּחֶדֶר
וְחִדַּדְתָּ אֶת עַדְשׁוֹת הַזְּכוּכִית
וְאֶת עַדְשׁוֹת הַתְּבוּנָה
בַּאֲדִישׁוּת סְטוֹאִית
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד, בְּגִיל צָעִיר,
מַתָּ.

אֲבָל הַשְׁאָרַת לְשׁוֹלְלֶיךָ מַתָּנָה שֶׁלֹּא תְּסֻלָּא בְּפָז.