יכולנו/ חגי הופר
יָכֹלְנוּ לִבְנוֹת פֹּה מְדִינָה לְתִפְאֶרֶת
עִם צֶדֶק, שַׁלְוָה וְשִׂמְחָה
שֶׁבָּהּ כָּל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ
יֵשׁ פֹּה שֶׁפַע, גַּם לִי גַם לְךָ.
יָכֹלְנוּ – הֲרֵי אֵין לָנוּ אֶרֶץ אַחֶרֶת –
לִחְיוֹת בִּנְעִימִים וּבְשָׁלוֹם
אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ
לוּ רָצִינוּ – אֵין זֶה חֲלוֹם.
תַּחַת זֹאת אַדְמָתֵנוּ בּוֹעֶרֶת
וְלַשֶּׁבֶר אֵין מַרְפֵּא
אֵשׁ הַשִּׂנְאָה שֶׁפָּרְצָה לֹא נִכְבֵּית
וְהִיא אוֹכֶלֶת בְּכָל פֶּה.
לוּ יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת
כִּי שָׂבַעְנוּ מִמְּרִיבוֹת וּמִדָּם
כִּי נַפְשֵׁנוּ דְּווּיָה וּבְהוּלָה וְנֶחְבֵּאת
וְאַחַת הִיא מְבַקֶּשֶׁת – אָדָם.