את איוולתכם אסכים לשאת,
את רשעתכם לא.
חודש: יולי 2022
החופש
וזו התורה כולה, לפחות יש בחירה –
כתב מישהו בטוויטר
וזה נכון, תמיד זה היה כך,
לגבי,
אתה בוחר, תחליט,
זה התקליט.
אבל אני לא רוצה להכריע,
אני רוצה לשקול בין אפשרויות,
בכל פעם.
כן, יש לי כמה עקרונות מוצקים,
אבל לא כל דבר מוכרע ומוחלט.
צריך לאפשר את החופש לשקול,
צריך לאפשר את החופש להתבונן, להתבונן, להריח,
ובינתיים לאפשר מרחב מחייה סביר.
כן, צריך לאפשר את החופש.
אבל את כל זה אין בינתיים,
כל המערכות בנויות על דברים שהוכרעו כבר,
על אנשים שהוכרעו כבר,
על אנשים כורעים,
על אנשים הכורעים ומשתחווים לאלוהים או לאליל כזה או אחר,
ואשר כורעים תחת עומס משאם.
ואני אומר דבר פשוט –
תנו את החופש!
עדיף לשבת לבד
טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.
תהלים לז, טז.
עָדִיף לָשֶׁבֶת לְבַד
מִלִּהְיוֹת בְּמַמְלֶכֶת הַשִּׁסּוּי
עָדִיף לָשֶׁבֶת בָּדָד
מִלִּהְיוֹת בְּמַמְלֶכֶת הַבִּזּוּי
עָדִיף לִהְיוֹת אֶחָד
מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת בְּרִבּוּי
עָדִיף לִהְיוֹת מְיֻחָד
מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת בְּחִקּוּי.
מדוכא כמו פלסטיני
(שיר לזמרים)
מדוכא כמו פלסטיני
וסוער כמו לבנטיני
שותה בירה, לא מרטיני
אוהב מלא ולא חוטיני.
לא נוהג בלמורגיני
אומר לך, רגע, קצת תמתיני
תתמתני, וגם השמיני
תחייכי ואל תרציני.
מדוכא כמו פלסטיני
תחת המגף הציוני
אבל שומע אופרה של פוצ'יני
יען בן תרבות אני.
פרגול השוט
בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב.
משלי י, יג.
אינני חש את אהבתכם, יהודים
אלא את פרגול השוט
אינני חש את אהבתכם, נוצרים
אלא את פרגול השוט
אינני חש את אהבתכם, מוסלמים
אלא את פרגול השוט
אינני חש את אהבתכם, חילוניים
אלא את פרגול השוט
אם כך, מה עוד יש לי לחפש פה?
שיר לפרשת פנחס
שיר תועבה לפרשת פנחס.
זמרי בן סלוא היה משורר
ששיריו יפים מפז.
כזבי בת צור הייתה שקרנית
שחיזקה את פניה מסלע.
טוב, אם כך, שפנחס הרג אותם (ולא חס)
והסיר מגפה מישראל.
זיכרון השואה
הולך בגיא צלמוות
וחושך על פני תהום
הגוף דואב
וכל החלומות נופצו.
אין לי נפש חיה לדבר איתה
אפילו החתולים בורחים ממני לפחים
הספרים מעלים אבק
ואין כוח למאבק.
והשירים כדרכם אינם מגלים
אלא את הדבר הנאמר במילים
ולכן את עצמם מראש צוק מפילים.
האם לא אירא?
האם אתה עימדי?
לא נראה כך.
האם אני עימדך?
לא נראה כך.
סיפור אמיתי:
היום ישבתי על גג אכסניית תיירים
ושם תיירת אחת סיפרה לתייר אחד
כמה זה חשוב לשמור על זיכרון השואה.
מודרניזם, פוסט-מודרניזם
חבר פייסבוק חדש שלי, יהונתן שלום בנחיון, כתב (ואני מקווה שמותר לי להביא מדבריו) –
אתה מתנגד לפוסטמודרניזם כי אתה מקדש את המודרנה,
אני מתנגד לפוסטמודרניזם כי אני חושב שמלכתחילה המודרנה הייתה כישלון חרוץ כך שאין פואנטה לעיסוק בשלילה שלה.
We are not the same
(דמיינו את המם)
וזה הזכיר לי כי כתבתי השנה שני שירים, אחד נגד הפוסטמודרניזם, ושני (מאוחר יותר לדעתי) נגד המודרניזם.
קצת היה מוקשה כיצד אפשר לצאת נגד שניהם, אבל הנה איני היחיד בזה.
רק אעיר שמאחורי השיר נגד המודרניזם אני לא ממש עומד. המודרניזם הביא הרבה דברים טובים לעולם.
אלה השירים –
הפוסט-מודרנה
הַפּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה הִיא פָטָה-מוֹרְגָּנָה,
חֲזוֹן תַּעֲתוּעִים, מִירָאז'
אַתָּה מְדַמֶּה לִמְצֹא בְּאֵר שֶׁל מַיִם
אֲבָל כָּל שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הוּא קוֹלָאז'
הֵיכָן, אֵפוֹא, תַּשְׁקֶה גְּמַלֶּיךָ
בַּמִּדְבָּר הַצַּח, הַמַּמָּשִׁי
וּכְבָר בְּלוּיִים הֵם סַנְדָּלֶיךָ
מִצְּעִידַת אַדְמַת טְרָשִׁים
הִנֵּה נְוֵה מִדְבָּר וְדֶקֶל!
לֹא, זֶה רַק עַמּוּד חַשְׁמַל
אֵין פֹּה פְּרָת וְאֵין חִדֶּקֶל
רַק חַיֵּי רִיק וְעָמָל
לְךָ לְךָ, אִם כֵּן, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
וְקַח אִתְּךָ גַּם אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתְּךָ אַחֲרֶיךָ
זוֹ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ
אֶרֶץ מַעַיְנוֹת מַיִם, שֶׁמְּקוֹרָם לֹא יִיבָשׁ.
השראה – העבר, מאת מאיר ויזלטיר, דחק יג.
התרבות המודרנית
(לא יודע מאיפה זה בא לי, באמת, תסלחו לי…)
הַתַּרְבּוּת הַמּוֹדֶרְנִית הִיא תַּרְבּוּת מַרְדָנִית
תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
הִיא מְנֹהֶלֶת בְּלִי סֵדֶר וּבְלִי תָּכְנִית
וְעוֹשֶׂה רַק אֶת מָה שֶׁנָּעִים.
הִיא רָעָה וְסוֹרֶרֶת, וְלִפְעָמִים אַף זְדוֹנִית
זֹאתִי, אֵין לָהּ אֱלֹהִים.
הִיא שְׁפָלָה וְנוֹאֶלֶת, בּוֹטָה וזְנונִית
וְאוֹמֶרֶת – אֵלּוּ הַחַיִּים.
אַךְ אֵלּוּ אֵינָם הַחַיִּים, זֶה הַמָּוֶת
זֶה הַבֹּץ הַמְּסֹאָב, זֶה הָרֶפֶשׁ
זֶה לֹא מָה שֶׁעָשׂוּי לְחַיּוֹת אֶת
יוֹשֶׁבֶת הַמִּסְתָּרִים, זוֹ הַנֶּפֶשׁ.
נָחוּץ לָנוּ, אֵפוֹא, מָזוֹן לַנְּשָׁמָה
אֲבָל אֵיפֹה נִמְצָא אוֹתוֹ כָּאן
בְּתֹהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן וּשְׁמָמָה?
– כֵּן, יָדוּעַ, אֵינִי מְעֻדְכָּן.
שירים - חגי הופר 