אני יושב על המרפסת

אני יושב על המרפסת
ומסתכל על הרחוב
הרבה מכוניות עוברות
ומעט אנשים.
אין לי מושג לאן הם הולכים
ואין לי מושג מה הם עושים
אבל ניכר שהם עושים משהו
הם פעילים ונמרצים.
ואני, אין לי כוח לעשות דבר
לא לקרוא ספר, אפילו לא שיר
נהנה רק להקשיב לשירים ברדיו
או בספוטיפיי
ומתמונות יפות.
האם אני זקן בפנסיה?
האם אני בכלל קיים?
ולאן רצים האנשים כולם?

בערב הכול יסוכם בחדשות
יספרו על רוסיה ועל אוקראינה
ועל מוצרים חדשים וחופשות
כאלה הם החיים בפלסטינה.

וזהו שיר לא מסוגנן
כי אין לי גם כוח לסגנן
פשוט יושב במרפסת וצופה בעולם
ודבר נוסף להגיד אין.