ואיוותר אני לבדי

(שיר ניסיוני לעת מצוא)

כידוע,
אלוהים שאל את אליהו – מה נשמע?
ואליהו ענה לו –
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

ושוב אלוהים שאל אותו – כן, אבל מה נשמע?
ושוב אליהו אמר לו כדברים האלה.

וכך גם מרגיש אני, נותרתי כמעט לבדי, והשונאים מסביב רבים.

אבל מה ענה אלוהים לאליהו? –
וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ. 

כלומר, הוא אומר לו – אתה טועה, אינך לבד, יש עוד שבעת אלפים נאמנים כמוך, הם אמנם מעטים, אבל קיימים.

וכך מרגיש גם אני כשאני נכנס וקורא בטוויטר ציוצים של קבוצת 'מתנגדי החיסונים', אשר לא כרעו למזרק ולא נשקו לו.