זהו, שלא

אֲבָל אֲשֵׁמִים אַתֶּם.
לֹא קִיַּמְתֶּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה,
אַף לֹא אֶת הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁבָּהֶן.
לֹא הֶחְזַקְתֶּם יָד עָנִי –
אֶת קִצְבָּאוֹת הַנָּכוּת הֶעֱלִיתֶם רַק בִּמְעַט וְרַק אַחֲרֵי מַאֲבָק אָרֹךְ.
לֹא אֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר,
לְהֶפֶךְ – הוֹנִיתֶם אוֹתוֹ –
כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כָּאן כַּוָּנָה רְצִינִית לְהַגִּיעַ לְהֶסְדֵּר עִם הַפָלַסְטִינִים.
לֹא נְצַרְתֶּם לְשׁוֹנְכֶם מֵרַע וְשִׂפְתוֹתֵיכֶם מְדַבֵּר מֵרָמָה,
וְלֹא רְדַפְתֶּם שָׁלוֹם.
לֹא, לֹא עֲשִׂיתֶם אֶת כָּל כָּאֵלֶּה,
וְלֹא עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים אֲחֵרִים,
אֲבָל בְּעֵינֵיכֶם נְקִיִּים אַתֶּם,
זַכִּים וּמְצֻחְצָחִים וּטְהוֹרִים.
וּבְכֵן, אֵיךְ אוֹמְרִים בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ? –
זֶהוּ, שֶׁלֹּא.