(סתם שיר)
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁאֵין לַאֲנָשִׁים מָה לוֹמַר
כֻּלָּם אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר
וּמָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שָׁמַעְנוּ כְּבָר.
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים הֵם אוֹתוֹ דָּבָר
כָּל אֶחָד חוֹלֵם לִהְיוֹת זַמָּר
אַף אֶחָד לֹא חוֹלֵם לִהְיוֹת דַּוָּר.
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּעֶצֶם אוֹתוֹ מוּצָר
שָׁטִים לָהֶם כָּאן בְּמַסָּעָם הַקָּצָר
מַסָּע שֶׁמַּהֵר מְאוֹד נִגְמַר.
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי דָּבָר מַר
שֶׁגַּם דָּבָר זֶה הֵבַנְתִּי מִשֶּׁכְּבָר
וְגַם לִי בְּעֶצֶם כְּבָר אֵין מָה לוֹמַר
כָּל מָה שֶׁהָיָה כְּבָר נִכְתַּב בֶּעָבָר.
שיר יפה, אבל אני חולקת על השקפתו. אגב, לי היתה חברה, בוגרת מצטיינת של האוניברסיטה העברית שחלומה הגדול היה להיות דוורית, ועדיף שלא לשאול מה רשות הדואר עשתה לה…
אהבתיאהבתי
תודה, אשמח כמובן לשמוע את השקפתך השונה.
אהבתיאהבתי
הכל נאמר, הכל נכתב. אמת! אבל כל אחד מאיתנו הוא יצור חד פעמי שלא היה ולא יהיה כמותו, ואם נצליח להביא לידי ביטוי ולו שמץ מן הייחוד שלנו, טביעת חותמנו האישית בעולם הזה, באיזה תחום שלא יהיה, או אפילו בעצם מגענו עם רעינו, כי אז כבר עשינו דבר גדול
אהבתיאהבתי