יֵשׁ אֲנָשִׁים, מַרְבִּים מֶלֶל
וְהוּא כַּמְּלִילוֹת, שֶׁלָּעֶרֶב יָבְשׁוּ
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּרְבִּים יֶלֶל
כְּמוֹ הַחֲתוּלוֹת, שֶׁבַּלַּיְלָה רָגְשׁוּ.

יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁמַּרְבִּים פֶּלֶל
מִלְּשׁוֹן תְּפִלָּה, אוֹ מִלְּשׁוֹן פְּלִילִים
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁמַּרְבִּים זֶלֶל

• אַךְ כָּל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים תְּפֵלִים.

התפילה לגשם
(בעקבות התכתבות עם חבר)

חִדְלוּ לָכֶם מִן הַתְּפִלָּה
לְגֶשֶׁם
הַיּוֹם כְּבָר יֵשׁ לָנוּ הַתְפָּלָה
בְּעֶצֶם.

חִדְלוּ לָכֶם מֵאֱלֹקִים
מָה שֶׁחָשׁוּב עַכְשָׁו הוּא הָאַקְלִים.

וְהַתְּפִלָּה?
הֵן הִיא תָּמִיד הָיְתָה תְּפֵלָה
לֹא הוֹעִילָה, לֹא טִפְּלָה
כְּמוֹ בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

(גם שיר זה – אינני עומד מאחורי מילותיו, אך זה רצף המילים שעלה בי, ולכן אני משתפו)

אוֹמְרִים הַיִּשְׂרְאֵלִים – נְקִיִּים אֲנַחְנוּ
רְאוּ אֵיךְ הַכֹּל אֶצְלֵנוּ נָקִי
אֲבָל אִם נִתְקָרֵב מְעַט וְהֵרַחְנוּ
מִיָּד עוֹלִים בְּאַפֵּינוּ נִיחוֹחוֹת שֶׁל קִיא.

כִּי הַנְּקִיּוֹת לִכְאוֹרָה הִיא רַק לְצַד אֶחָד
וְרַק בְּתוֹךְ גְּבוּלוֹת הַגִּזְרָה
רַק לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמָד מְיֻחָד
וּמִי שֶׁלֹּא – נִשְׁלַח לְאֶרֶץ גְּזֵרָה.

אֲבָל אִם אֵין יַחַס זֵהֶה לְכָל
הַנְּקִיּוֹת הִיא רַק לְמַרְאִית עַיִן
אִם צַד אֶחָד מַטֶּה שֶׁכְּמוֹ לִסְבֹּל
לֹא הִגַּעְנוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה עֲדַיִן.

וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר מֵאָז וּמִתָּמִיד
וְכָךְ יְכַתֵּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים
אֶת הָאֱמֶת הֲרֵי אֵין לְהַשְׁמִיד
אוֹ שֶׁמָּא עוֹדֶנִּי תָּמִים?

(לא חושב שזה משקף משהו, אבל אלה חרוזים יפים, אז אני משתף. נכתב בלילה, בנדודי שינה).

עֲשִׁירִים עוֹשְׁקִים בְּתַרְמִיתָם
עָטִים וּבוֹשְׁסִים עַל הַתָּם
מָמוֹנָם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם
צַעֲקַת הַדַּל עַל רֹאשׁ חֲמָתָם

וּמָתַי הַפֶּשַׁע יִתַּם?
מָתַי תִּכְלֶה זַוְעָתָם?
מָתַי תֵּעָנֵשׁ רִשְׁעָתָם?
הַאִם הַשַּׁתָּא אוֹ לְהָתָם?

בּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ רִשְׁעָתָם
אֵין לְכַבּוֹת אֶת לַהֲטָם
בּוֹעֲרִים, אַבְדָה חָכְמָתָם
נִשְׁאֲרָה רַק שִׂנְאָתָם.

וְאַיֵּה, אַיֵּה אַהֲבָתָם?
מִסְתַּתֶּרֶת בְּתוֹךְ אֵיבָתָם
בְּגוּף מְדֻשָּׁן וּמְפֻטָּם
וּבְלֵב סָתוּם וּמְטֻמְטָם.

הִיא רָצְתָה לוֹמַר הֵם קוֹטְלִים
אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הִיא כָּתְבָה הֵם קוֹלְטִים
הַאִם לְהַקְשִׁיב לָמָּה שֶׁהִיא רָצְתָה לוֹמַר
אוֹ לָמָּה שֶׁהִיא אָמְרָה בַּפֹּעַל?
וְהַאִם הֵם בֶּאֱמֶת קוֹטְלִים
אוֹ שֶׁהֵם דַּוְקָא קוֹלְטִים?
וְאוּלַי הֵם קֹדֶם קוֹלְטִים וְאָז קוֹטְלִים
מָה שֶׁמַּרְאֶה
שֶׁאֵינָם קוֹלְטִים בֶּאֱמֶת.

(יצא שיר כזה, לא קשור לשום דבר שקורה היום, אבל שיהיה).

(נכתב בשישי ונראה לי עכשיו כבר לא רלוונטי, אבל אני מעלה, כי כבר כתבתי וזה, ושיהיה).

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
מלאכי ג, טז.

(לֹא תַּעֲשֶׂה) –
כְּלָל רִאשׁוֹן – אַל תִּתְעַצֵּם
אֶלָּא אֶת עַצְמְךָ צַמְצֵם

כְּלָל שֵׁנִי – אַל תִּכְפֶּה
לְכָךְ נִבְרָא לָנוּ גַּם פֶּה

כְּלָל שְׁלִישִׁי – אֶל תִּלְעַג
וְאַל תְּשַׁסֶּה וְאֶל תִּשְׁאַג

כְּלָל רְבִיעִי – אַל תְּזַלְזֵל
וְאַל תַּשְׁפִּיל וְאֶל תְּקַלֵּל

כְּלָל חֲמִישִׁי – אַל תַּעַן כְּסִיל
כִּי הוּא עִם אִוַּלְתּוֹ אוֹתְךָ יַפִּיל

(עֲשֵׂה) –
כְּלָל שִׁשִּׁי – הַטֵּה אֹזֶן וְהַקֶּשֶׁב
וְאָז דָּבָר עַל אוֹפַנּוֹ הַשֵּׁב

כְּלָל שְׁבִיעִי – חֲשֹׁב חִיּוּבִי
אֱמֹר – מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וַדַּאי גַּם יֵשׁ בִּי

כְּלָל שְׁמִינִי – הוֹדֶה בָּאֱמֶת
אִם טָעִיתָ אַל תַּמְשִׁיךְ לְהִתְעַמֵּת

כְּלָל תְּשִׁיעִי – דַּבֵּר לָעִנְיָן
וְנַסֵּה לְהַגִּיעַ לִיסוֹד הַבִּנְיָן

כְּלָל עֲשִׂירִי – יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ
חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ.

וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים. (תהילים נ, כג).

אַל תִּדְרְכוּ עָלֵינוּ, הַדְרִיכוּנוּ
הַרְאוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ
הֲבִינוֹנוּ בַּמֶּה שָׁגִינוּ
וּבַמֶּה צָדַקְנוּ רַק בְּעֵרֶךְ.

אַל תַּדְרִיכוּ אֶת מְנוּחָתֵנוּ
הַדְרִיכוּנוּ מְנוּחָה
הַרְאוּ הֵיכָן יִמְעַד צַעֲדֵנוּ
וְהֵיכָן נֵלֵךְ בְּבִטְחָה.

סוֹלוֹ הַמְּסִלָּה, סָקְלוּ מֵאֶבֶן
וְאֶל תִּסְקְלוּנוּ בַּאֲבָנִים
הוֹבִילוּנוּ כְּבָקָר אֶל תֶּבֶן
לֹא אֶל קוֹצִים וּבַרְקָנִים.

אָז נֵלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֵּנוּ
וְרַגְלֵנוּ לֹא תִּמְעַד
אָז תִּפָּקַחְנָה גַּם עֵינֵינוּ
וּבְלֵב שֶׁקֶט נִצְעַד.

בַּחֲשַׁאי, בְּחֶבְיוֹן, חֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ
חָבוּי בַּמִּסְתּוֹר, סוֹד כָּמוּס
דְּבָרִים טְמִירִים, שֶׁבַּכִּבְשׁוֹן, בַּכֶּבֶשׁ
צְפוּנִים בֵּין הָס לַהִסּוּס.

אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת
עַל כָּל נֶעֱלַם, אִם טוֹב וְאִם רָע
דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ
בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה.

זוֹ קוֹנְסְפִּירַצְיָה, אֵנִיגְמָה
חִידָה שֶׁבְּפָנַי הִיא סְתוּמָה
שְׂפוּנָה וַחֲתוּמָה, עַל בְּלִי-מָה
דְּבַר פֶּלֶא וְתַעֲלוּמָה.

וְכָךְ בִּשְׁתִיקָה וּבְשֶׁקֶט
כְּרָז מִיסְטִי כַּשּׁוּף
הֵן צִוּוּנוּ – הַצְנַע לֶכֶת
הַסְתִּירוּ אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב.

אִם תּוֹאִילוּ בְּטוּבְכֶם
אָנָּא צְאוּ לָנוּ מֵהַוְּרִיד
וְגַם אֶת רַגְלְכֶם מִצַּוָּארֵנוּ
נִשְׂמַח אִם תֵּאוֹתוּ לְהוֹרִיד
כִּי הַדָּם לֹא זוֹרֵם בְּעוֹרְקֵינוּ
וְרֹאשֵׁנוּ מַתְחִיל לְהַוְרִיד
אִמְרוּ לָנוּ צָ'אוּ, וּצְאוּ מֵחַיֵּינוּ
כִּי לְפִתַּתְכֶם כָּאן קָשָׁה לְהַחֲרִיד.

(שיר ברוח התקופה…)

מַהֵר, מַהֵר, אֵין זְמַן!
צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַיֶּלֶד מֵהַגַּן
וְלַעֲשׂוֹת בְּדִיקַת אַנְטִיגֵן.