פסוקי היום, משלי ג', והרהור, ושיר

פסוקי היום
משלי ג –
יא מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. יב כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. יג אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. יד כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ. טו יְקָרָה הִיא מפניים [מִפְּנִינִים] וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. טז אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. יח עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

המציאות היום – הכול סחיר. הדעות, הרגשות, הכול. בדעותיכם נסחור ברשתות החברתיות, וברגשותיכם נסחור בנטפליקס ובטלוויזיה. אהרון ברק אמר, כידוע, כי הכול שפיט, ואילו היום הכול סחיר.
מה לא סחיר? השבת. מכאן שבשבת מכוננת עצמיותו הקבועה של היהודי שומר המצוות, זו שהיא בבחינת הנצח, והוא פנוי אחר-כך לצאת למלאכת-יומו בשאר השבוע, בלי לדאוג לזהותו יותר מדי. והשבת – בחיק המשפחה. קבוע – במשמע מבחינת הנצח, במונחים של שפינוזה.
(מבחינה אישית אומר רק, כי אני עמלתי בחוכמה כל השבוע – ונעשקתי עד העצם. כלל איני מאושר.)
ועוד בענייני השבת, כתבתי היום בתגובה בפייסבוק, כי לדעתי יש לייחד את יום השבת להימנעות מפוליטיקה ברשתות החברתיות. ראשית, כי שמתי לב שהפייסבוק שלי די 'מת' בשבת. שנית, עייפנו מפוליטיקה וריבים, וזו יכולה להיות דרך חילונית טובה לכבד את השבת. מה כן? במקום זה אפשר להעלות שירים, ציטוטים, הרהורים וכד', מה רע? אבל לתגובתי זו בפייסבוק קיבלתי רק שני לייקים צוחקים… ובאמת, כשאני חושב על זה עכשיו, שבת היא גם זמן הדיונים הפוליטיים גם בבתים דתיים.
עד כאן לעת עתה. ומכיוון שהרהורים אלה אישיים אצרפם לבלוג השירים דווקא.

ובשיר –

בְּשַׁבָּת מִתְגַּבֵּשׁ יְסוֹד הָאִישִׁיּוֹת הַקָּבוּעַ
וְכָךְ יֵשׁ כּוֹחַ לַעֲבֹד בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
עַל כֵּן הַשַּׁבָּת הִיא כְּמוֹ מַבּוּעַ
וְזֶה לְךָ לָמָּה וּמַדּוּעַ.
בְּשַׁבָּת גַּם יֵשׁ יְסוֹד עֶלְיוֹן טָבוּעַ
וְעַל כֵּן לְהִמָּנַע מִדִּבְרֵי חוֹל אַתָּה תָּבוּעַ
וְעָלֶיךָ רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְשָׂבוּעַ
זוֹ שַׁבָּת, יוֹם הַמְּנוּחָה, אֲשֶׁר צִוּוּהָ.