הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי זוֹלְגוֹת וְאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד
הַאִם מִישֶׁהוּ אֶת צַעֲדַי צַד?
מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב פִּתְאוֹם מִישֶׁהוּ אַחֵר אוֹמֵר
וְלִי לֹא נוֹתַר אֶלָּא עַל כָּל הָעִנְיָן לְזַמֵּר.
וּבְעֶצֶם זֶה לֹא מַפְלִיא, כִּי בַּדְּלִי יֵשׁ חֹר
וּמִשָּׁם אֲנִי זוֹלֵג, הַקִּיפוּנִי פָּנִים וְאָחוֹר
כֵּיצַד לִסְתֹּם אֶת הַחֹר, וְהָאִם בִּכְלָל כְּדַאי?
אוֹ שֶׁמָּא זֶה הַמַּעְיָן אֲשֶׁר לְעוֹלָם אֵין בּוֹ דַּי.
שיר מקסים, חגי!
אהבתיLiked by 1 person
תודה
אהבתיאהבתי