שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר

שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, כְּבָר הִתְיָאַשְׁתָּ מֵהָעוֹלָם? חָקַרְתָּ וּבָדַקְתָּ שֶׁלָּחַיִּים אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין תִּקְוָה לְאָדָם, קָבַעְתָּ. טָרַחְתָּ וְנִסַחְתָּ אֶת מַסְקְנוֹתֶיךָ הַמְּלֻמָּדוֹת עַל פְּנֵי מֵאוֹת עַמּוּדִים סְבוּכִים.
הֵיי, שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, קַח כַּדּוּר! קַח כַּדּוּר נֶגֶד דִּכָּאוֹן וְהוּא יִפְתֹּר אֶת כָּל בְּעָיוֹתֶיךָ. הַחַיִּים לֹא יֵרָאוּ עוֹד חַסְרֵי מוֹצָא וּפֵשֶׁר. אַתָּה תֵּהֱנֶה לִשְׁמֹעַ אֶת צִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים בַּבֹּקֶר!
שְׁמָע, שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר, כָּל מָה שֶׁחָסֵר לְךָ הוּא קְצָת הַמְרַצָה שֶׁל סֵרוֹטוֹנִין בַּמּוֹחַ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַסֵּרוֹטוֹנִין מִשְׁתַּחְרֵר בְּרִגְעֵי אֹשֶׁר, אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְחַכְּמָה לוֹ וְנַהֲפֹךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת, קֹדֶם נַמְרִיץ אֶת הַסֵּרוֹטוֹנִין בְּאֹפֶן מְלָאכוּתִי וְאָז יָבוֹא הָאֹשֶׁר.

מֵעוֹלָם לֹא הֻמְצָא דָּבָר הַרְסָנִי וְאַנְטִי-אֱנוֹשִׁי יוֹתֵר מֵהַטִּפּוּל הַפְּסִיכִיאַטְרִי – עוֹנֶה שׁוֹפֶנְהָאוּאֶר.