שִׁיר חֹרֶף

בְּרֹאשִׁי מִתְנַגֵּן שִׁירוֹ שֶׁל לֵיאוֹנַרְד כֹּהֵן, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַסּוֹף קָרוֹב, אוּכַל בְּבִטְחָהּ לְהַגִּיד, עָשִׂיתִי זֹאת בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי. וַאֲנִי מְהַרְהֵר – הָאִם בֶּאֱמֶת הַסּוֹף קָרוֹב? יֵשׁ תְּחוּשָׁה כְּזוֹ. אֲבָל בֵּין אִם כֵּן וּבֵין אִם לֹא – אֲנִי מַמְשִׁיךְ וּמְהַרְהֵר – אָכֵן עָשִׂיתִי זֹאת בְּדַרְכִּי, הָלַכְתִּי בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלִּי, הַגַּם שֶׁפְּתַלְתַּלָּה הָיְתָה וּמְלֵאַת חַתְחַתִּים.
אַף כִּי לְמַעֲשֶׂה, אֲנִי חוֹשֵׁב – הָיוּ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָלוּ בְּדַעְתִּי וְלֹא עֲשִׁיתִים. עָשִׂיתִי אוֹתָם בַּדִּמְיוֹן, וְלֹא בַּפֹּעַל. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, לַעֲבֹר לְחוּ"ל לְאַחַר הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה בְּעַזָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר לֹא הִתְאַפְשֵׁר בַּפֹּעַל, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי – רְאֵה עַצְמְךָ כְּמִי שֶׁעָשָׂה זֹאת. מָה לִי וּלְאֶרֶץ דָּמִים צַעֲקָנִית זוֹ? אֲבָל, לְמַעֲשֶׂה, נִשְׁאַרְתִּי פֹּה, וַאֲנִי עֲדַיִן כָּאן.
אוֹ, לְמָשָׁל, לִילָךְ, שֶׁפַּעֲמַיִם נִפְגַּשְׁתִּי בָּהּ בִּנְסִבּוֹת נִסִּיּוֹת, אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי עִם זֶה כְּלוּם. וּבְאוֹתוֹ הָאֹפֶן, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת, מִיכַל.
כְּמוֹ כֵן, הָיוּ עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתִי – וְלֹא אֲפָרֵט.