עד שיכלו כל הנשמות

"אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף" (יְבָמוֹת סב ע"א).
רְגִילִים לְפָרֵשׁ וְלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ מַאֲגַר נְשָׁמוֹת, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִגָּמֵר.
וְהִנֵּה, בֶּאֱמֶת, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְשָׁמוֹת יָרְדוּ לְכָאן, עַד שֶׁנִּרְאָה שֶׁלֹּא נִתָּן לְחַדֵּשׁ עוֹד.
אֲבָל אִם אוֹתָן נְשָׁמוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת שׁוּב וָשׁוּב וּמְתַקְּנוֹת אֶת עַצְמָן, אָז לְתַקֵּן יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה.

וְאוּלָם, אֲנִי תָּמִיד הֵבַנְתִּי זֹאת בְּאֹפֶן אַחֵר, שָׁגוּי אוּלַי, אֲבָל עַצְמָאִי, לְפִיו הַמַּאֲמָר מְדַבֵּר בַּגּוּף הָאֱנוֹשִׁי – אַחֶרֶת מָה עִנְיַן הַגּוּף כָּאן? – וְהוּא, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מְאַבֵּד כָּל תּוּשִׁיָּה, מְאַבֵּד כָּל נְשִׁימָה, אוֹבֵד עֵצוֹת הוּא נִצָּב בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הוּא כּוֹרֵעַ תַּחְתָּיו וַאֲפִלּוּ זְעָקָה לֹא יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, כִּי כָּלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת, כָּל הַנְּשִׁימוֹת, וְאֵין מוֹשִׁיעַ.
אוֹ אָז בֶּן דָּוִד בָּא.