הַשַּׁבָּת
הִיא הַנּוֹתֶנֶת לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל
בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
אָז אַל תֵּלְכוּ יוֹתֵר מִמַּיִל
וְאַל תְּדַבְּרוּ אֶת הַדִּבּוּר הַקָּבוּעַ
נוּחוּ, נוּחוּ בְּעֵדֶן
נוּחוּ עַל מִשִּׁכְבוֹתֵיכֶם בְּשָׁלוֹם
אִסְפוּ כּוֹחוֹת בַּנֶּדֶן
כִּי הִיא חוֹלֶפֶת כַּחֲלוֹם.

הו אתם, אנשי האקדמיה/ חגי הופר
הוֹ אַתֶּם, אַנְשֵׁי הָאָקָדֶמְיָה
הַסְּגוּרִים בְּמִגְדַּל הַשֵּׁן
בִּפְנִים שֻׁלְחָן עִם מַקָדֶמְיָה
וּבַחוּץ אֶפְשָׁר לְעַשֵּׁן.

חוֹקְרִים, חוֹקְרִים, חוֹקְרִים
אַךְ לֹא מְחַדְּשִׁים דָּבָר
אֶת הַיֶּדַע כּוֹנְסִים וְאוֹגְרִים
רַק אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר חָלַף וְעָבַר.

אוֹהֲבִים אֶת תָּאֳרִי הַכָּבוֹד
זֶה דּוֹקְטוֹר, זֶה פְּרוֹפֵסוֹר
וְלֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה לַעֲבוֹד
רַק אֵיזֶה שְׁנֵי שִׁיעוּרִים לִמְסוֹר.

מוֹצִיאִים סְפָרִים שֶׁאֵין אִישׁ קוֹרֵא
עַל זוֹטֵי-זוּטוֹת
וְלֹא מִתְעָרְבִים בְּמָה שֶׁקּוֹרֶה
לֹא יְקַבְּלוּ קִידּוּם עַל זֹאת.

וְאִילּוּ אֲנִי אֲקַדֵּם יָהּ
בְּמִשְׁפָּט וְחֶסֶד וְטִיב
שֶׁל שִׁיר חָדָשׁ וּמִזְמוֹר
אֲשֶׁר מִצּוּרִי נְקַרְתִּיו.

אסתר
אֲהוּבָתִי, אֲנִי רוֹצֶה לְקַלֵּף מִמֵּךְ אֶת וַשְׁתִּי
וּלְגַלּוֹת אֶת הַאֶסְתֵּר שֶׁאַתְּ
אָז תִּהְיִי אִשְׁתִּי
וְאָז נֵצֵא אַט.

נֵצֵא מִכְּאֵבֵינוּ, מִיֵּאוּשֵׁנוּ
נֵצֵא אֶל הַתִּקְוָה
נֵצֵא מֵחֲטָאֵינוּ, מִמִּחוֹשֵׁינוּ
וְנֵדַע אַהֲבָה.

אַתְּ תִּרְאִי אֶת הַיֶּלֶד הַפָּגוּעַ
אֲנִי אֶרְאֶה אֶת הַיַּלְדָּה הַדְּחוּיָה, הַנֶּעֱלֶבֶת
אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ מִשְׁעָן קָבוּעַ
אַתְּ תִּהְיִי לִי כְּשַׁלְהֶבֶת.

בְּיַחַד נִצְלַח אֶת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים
כִּשְׁנֵי הֲפָכִים הַמַּשְׁלִימִים
בְּיַחַד נַעֲבֹר אֶת כָּל הַנַּחְשׁוֹלִים
כְּתֵבָה בְּלֵב יָמִים.

'תיפח רוחו'/ חגי הופר
תִּפַּח רוּחָם!
אוֹמְרִים חָזָ"ל
אַךְ הוּא רֻחַם
אוֹמֵר הַהוּא הַמְּזֻלְזָל
הַהוּא אֲשֶׁר מִיָּדָם
אֶת רוּחוֹ נָפַח
וְהֵם אָמְרוּ – עָלֵינוּ הַדָּם!
מִיָּדֵינוּ נִשְׁפַּךְ.

גרעינים לבנים/ חגי הופר
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַגַּרְעִין, אָמַר אַיְנְשְׁטֵיְן.
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַגַּרְעִין, אָמַר פְרוֹיִד.
גַּרְעִין הָאִישִׁיּוּת הוּא בַּיַּלְדוּת,
וְהַשְּׁאֵלָה בַּמֶּה הֵזַנְתָּ אֶת עַצְמְךָ אָז,
בַּגַּרְעִינִים הַשְּׁחֹרִים – קִנְאָה, שִׂנְאָה, תַּאֲוָה, בֶּצַע וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה,
אוֹ בַּגַּרְעִינִים הַלְּבָנִים – אַהֲבָה, חֶמְלָה, חֶסֶד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲנִי תָּמִיד אָהַבְתִּי אֶת הַגַּרְעִינִים הַלְּבָנִים
אָמַר יוֹסֵף
אֶל מוּל פְּנֵי אֶחָיו הַנִּדְהָמִים
כִּי מַחְסוֹם לְפִיו לֹא הָיָה לוֹ.

אָבִי הוּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם
אִמִּי הִיא אִמָּא רוּסְיָה, אִמָּא אֲדָמָה
אֲנִי בָּא מִן הָאֵשׁ וּמִן הַמַּיִם
יֵשׁ בִּי נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה.

לִי אֵין אָדוֹן אוֹ בַּעַל בַּיִת
אֶלָּא רַק יָדִיד וְרֵעַ וְחָבֵר
בְּשׂוֹרָתִי – יוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת
הַשָּׁכֵן אֵינוֹ אוֹיֵב אֶלָּא עוֹזֵר.

בַּחָרְפִּים אֵשֵׁב עִם סֵפֶר מוּל הָאָח
וְלֹא רַק אֶבְהֶה בַּמָּסַכִּים
אֹהַב אֶת רֵעִי לִי כְּאָח
גַּם אִם עִמּוֹ אֵינִי מַסְכִּים.

אֵשֵׁב וַאֲצַפֶּה וַאֲיַחֵל
עַד יִתְאַחֲדוּ הָעַמִּים כֻּלָּם
גַּם אֶפְעַל, גַּם אֶתְפַּלֵּל
מְשִׂימָתִי – תִּקּוּן עוֹלָם.

את אחיי אנוכי מבקש/ חגי הופר
אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ
אָמַר יוֹסֵף
בַּדֶּרֶךְ לְאֶחָיו שֶׁזְּרָקוּהוּ לַבּוֹר.
הוּא לֹא יָדַע שֶׁהֵם שָׂנְאוּ אוֹתוֹ כָּל כָּךְ
הֵם לֹא אָמְרוּ לוֹ
וְהוּא אָהַב אוֹתָם מְאוֹד
לָכֵן הִנִּיחַ שֶׁגַּם הֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ.
כַּמָּה תָּמִים הָיָה יוֹסֵף
וְכַמָּה נָקִי
וְכָךְ גַּם כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּיָדוֹ, לֹא נָקָם בָּהֶם
תָּמִיד אִחֵל לְכֻלָּם 'כָּל טוּב'
וְכָךְ גַּם הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת
מֵעוֹלָם לֹא עִנְיְנוּ אוֹתוֹ טִינוֹת וְקַנָּאוּת
אֶלָּא רַק חֲלוֹמוֹתָיו
וּמֶחְקָרָיו הַמּוּזָרִים.

"הָיֹה הָיָה…
רָחוֹק לְמַעְלָה בָּכָה אֱלוֹהִים"
שָׁר אָרִיק אַיְנְשְׁטֵיְן
כִּמְדֻמָּנִי עַל יוֹסֵף.

עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד –
עַל הָאֱמֶת
וְעַל הַטּוֹב
וְעַל הַיָּפֶה.

עַל הָאֱמֶת –
לְהוֹדִיעֲךָ קֹשֶׁט דִּבְרֵי אֱמֶת.
עַל הַטּוֹב –
קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים.
וְעַל הַיָּפָה –
הוּא הַקִּשּׁוּט.

עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד –
עַל הֲקֹשֶׁט
עַל הַקְּשׁוֹט
וְעַל הַקִּשּׁוּט.

אני טוב/ חגי הופר
אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי?
אֵין זֶה מַסְפִּיק.
גַּם הִיטְלֶר הָיָה מִי שֶׁהוּא.
וְאָמְנָם, כַּנִּרְאֶה לֹא אָהַב אֶת עַצְמוֹ
וְלָכֵן הָיָה רַצְחָנִי
וְכָךְ כָּל אָדָם רַצְחָנִי וְתוֹקְפָנִי
בְּעֶצֶם כַּנִּרְאֶה אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ.
אֲבָל עֲדַיִן, אֵין זֶה דַּי לִהְיוֹת עַצְמִי,
אֵין זֶה דַּי לִהְיוֹת זוּשָׁא,
עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לְיוֹתֵר,
עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לְהִשְׁתַּפֵּר,
עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לִהְיוֹת טוֹבִים.

כָּל אָדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ,
אָמַר הָרַמְבָּ"ם,
וְהוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה.

וַאֲנִי? אֲנִי טוֹב.

אני מי שאני/ חגי הופר
אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי
וְטוֹב לִי עִם מִי שֶׁאֲנִי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת מִי שֶׁאֲנִי.
אַךְ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים –
אוּלַי תִּהְיֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר?
אַךְ אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר
כִּי אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי
וְטוֹב לִי עִם מִי שֶׁאֲנִי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת מִי שֶׁאֲנִי
וְלַמְרוֹת שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת קְצָת אַחֵר
אֲנִי עֲדַיִן מִי שֶׁאֲנִי.
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים –
אַתָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ,
כְּאִלּוּ הָיִיתִי כְּלִי מְקֻלְקָל
אַךְ אֲנִי אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי כְּלִי מְקֻלְקָל
אֶלָּא כְּלִי שָׁלֵם
וְאָהוּב לִפְנֵי הַמָּקוֹם
כִּי אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי
וְטוֹב לִי עִם מִי שֶׁאֲנִי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת מִי שֶׁאֲנִי.
וּכְפִי שֶׁאָמְרָה פַּעַם אִשָּׁה חֲכָמָה אַחַת –
מִי שֶׁלֹּא טוֹב לוֹ, יוֹם טוֹב לוֹ.