שירים אינטואיטיביים 8

(מתעדכן)

1.

אֵיזֶה בִּזָּיוֹן הָיָה בְּבִיזַנְטִיוֹן
וּמִי אָשֵׁם בְּכָךְ?
אוֹמְרִים שֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ אָשֵׁם בְּמַצָּבְךָ
וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים שֶׁאֵין אַשְׁמָה כְּלָל אֶלָּא רַק חֶסֶד
אֲבָל בְּבִיזַנְטִיוֹן הָיָה כָּאוֹס מֻחְלָט
לַמְרוֹת הַסֵּדֶר הַקָּשׁוּחַ שֶׁכָּפוּ עַל הָאֶזְרָחִים
הַשָּׂרִים עָשׂוּ כְּאַוַּת נַפְשָׁם
וְהַמֶּלֶךְ שָׁלַט בְּיָד רָמָה – וְרִמָּה
אֲבָל בַּסּוֹף רִמָּה תְּכַסֶּה אֶת כֻּלָּנוּ, לֹא?
כֵּן, רִמָּה וְתוֹלֵעָה
אֲבָל בֵּינְתַיִם מְכַסָּה אֶת פָּנֵינוּ רַק בּוּשָׁה
כֵּן, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

2.

יֵשׁ מוּרָמִים מֵעָם
יֵשׁ מְרִימִים אֶת הָאַף
וְיֵשׁ סוֹתְמִים אֶת הָאַף
שֶׁלֹּא לְהָרִיחַ אֶת הַסֵּרָחוֹן.
יֵשׁ מְרִימִים גַּבָּה
יֵשׁ מְרִימִים לְהַנְחָתָה
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁסְּתָם מְרַמִּים
וּלְעוֹלָם לֹא יַגִּידוּ דָּבָר נָכוֹן.
וְגַם יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁמּוֹרִידִים
אֶת הַמּוֹרָל
אֶת הָאַסְלָה בַּשֵּׁרוּתִים
אוֹ אֶת כְּבוֹדְךָ.

3.

לֹא טוֹב שֶׁהַכֹּל מֻחְלָט מִדַּי
יֵשׁ לְהַשְׁאִיר מָקוֹם לְסָפֵק
יֵשׁ לְהַשְׁאִיר מָקוֹם לַעֲמִימוּת
וְלִשְׁגִיָּה בַּחֲלוֹמוֹת.
לֹא טוֹב שֶׁהַכֹּל קָבוּעַ מִדַּי
יֵשׁ לְהַשְׁאִיר מָקוֹם לִסְפּוֹנְטָנִיּוּת
אַחֶרֶת אֵיךְ תֻּפְתַּע אֵי פַּעַם
וְתִמְצָא מַשֶּׁהוּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת?

4.

תִּמְצָא אֶת הָעֹגֶן שֶׁלְּךָ הִיא אָמְרָה
אַךְ לִי אֵין עֹגֶן וְאֵין סֶנְטֶר
אֵין קַארְמָה וְאֵין פוֹקוּס.
בָּדַקְתִּי הָאֵם הַמִּלָּה עֹגֶן מוֹפִיעָה בַּתָּנָ"ךְ, וְהִיא מוֹפִיעָה רַק בַּהֶקְשֵׁר לַעֲגִינוֹת הָאִשָּׁה – הַלָּהֶן תֵּעָגַנָּה, לְמָשָׁל, בִּמְגִלַּת רוּת. בְּמוּבָן שֶׁל עֲצִירָה. וְחָזָ"ל כְּבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּזֶה בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל אֳנִיּוֹת.
אֲבָל אֲנִי אֳנִיָּה לְלֹא עֹגֶן, הַהוֹלֶכֶת לְכָל כִּוּוּן עִם הָרוּחַ. אֳנִיָּה לָשׁוֹן אֲנִי.
דָּבָר אַחֵר – עֹגֶן אוֹתִיּוֹת עֹנֶג. הָעֹנֶג הוּא הָעֹגֶן. נִרְאֶה לָכֶם פְרוֹיִד יַסְכִּים לְזֶה?
דָּבָר אַחֵר – לֹא עֹגֶן אֶלָּא הוֹגֵן. הוֹגְנוּת הִיא הָעֹגֶן, וְהִפּוּכָהּ הִיא הֲרָמָתוֹ.

5.

תַּאֲוַת הַשַּׁלִּיטִים – לִשְׁלֹט
וּלְתַאֲוָתָם זוֹ אֵין רֶסֶן
'זֶה לְטוֹבַתְכֶם', יַמְתִּיקוּ הַמְּתֻחְכָּמִים שֶׁבָּהֶם,
אַף שֶׁבְּעֶצֶם טוֹבַתְכֶם מְעַנְיֶנֶת אוֹתָם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וּכְשֶׁלֶג דְּאֶשְׁתָּקַד.
כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ לָהֶם מֶלֶךְ, רַע הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינִי שְׁמוּאֵל וַה'. ה' יִמְלֹךְ בָּכֶם, אָמַר. אֲבָל הֵם רָצוּ לִהְיוֹת כְּכָל הָעַמִּים, וַה' נֶעְתַּר לָהֶם. כָּל-כָּךְ נֶעְתַּר עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הַדָּבָר מָצָא חֵן בְּעֵינָיו וְהוּא נִדְלַק עַל בֵּית דָּוִד.

6.

כַּמָּה שֶׁהַכֹּל חֻרְבָּן וְשׁוֹאָה
הַשִּׂמְחָה בְּקִרְבִּי גּוֹאָה
מִנַּיִן הִיא בָּאָה וּמָה פִּשְּׁרָה?
מַדּוּעַ לִשְׂמֹחַ כְּשֶׁהַכֹּל כָּל-כָּךְ רַע?
כַּנִּרְאֶה שֶׁהִגִּיעָה מְנַת סֵרוֹטוֹנִין לַמּוֹחַ
וְזֶה מָה שֶׁגּוֹרֵם לִי לִשְׂמֹחַ
עַל כֵּן אַל תִּשְׁאַל לְשִׂמְחָה מָה זֹאת עוֹשָׂה
וְעַל כַּמָּה פְּשָׁעִים הִיא מְכַסָּה.

7.

יֵשׁ חֹרִים בַּמְּצִיאוּת, הוּא אָמַר
וּבַחֹרִים הָאֵלֶּה מִתְגּוֹדְדִים הָעַכְבָּרִים
עַכְבָּרִים מְכֻבָּדִים וּמַשְׂכִּילִים
שֶׁיַּד הַשִּׁלְטוֹן לֹא הִגִּיעָה אֲלֵיהֶם
אֲבָל עֵין אֱלֹהִים פְּקוּחָה עֲלֵיהֶם.
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ – אֶל תִּוָּדַע לָרָשׁוּת
אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֶהָמוֹן
מָצָא לְךָ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלְּךָ וּפִנָּה מִשֶּׁלְּךָ.
וּבְכֵן, הַמְּנֻוָּלִים סָתְמוּ אֶת הַחֹרִים.
אָמְרוּ, אִם יִסְתַּתֵּר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וְאָנֹכִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?

שירים אינטואיטיביים (במיוחד) 7

שירים אינטואיטיביים (במיוחד) 7
1.
הַצִּפּוֹר כְּלוּאָה בַּכְּלוּב
הַמַּצָּב כָּל-כָּךְ עָלוּב
אַף אֶחָד לֹא מְדַבֵּר עַל שִׁלּוּב
וְהֶחָלָב מֵהַפָּרָה חָלוּב
יֶשׁוּ הָיָה צָלוּב
קָדָאפִי מֵת בְּלוּב
מָתַי יַגִּיעַ הַלִּבְלוּב
שֶׁל צֶמַח הַחֲלַבְלוּב?

2.
הַזָּהָב – שָׁחוּט
הַחַיִּים – עַל חוּט
הַמַּצָּב – נָחוּת
בָּאֲוִיר – לַחוּת
אֲבָל יֵשׁ – אֵיכוּת
הַלְּשׁוֹן – צָחוּת
אֲבָל אֵין – שַׁיָּכוֹת
הַמַּצָּב – פָּחוּת.

3.
מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא קָם
וְדֶמֶם לֹא נְנַקֵּם
וְהָעֲשִׁירִים עָשְׂקוּ
וְהַנְּעָרוֹת בִּכּוּ
עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג
וְלֹא בְּצֶדֶק.

מֵילָא שֶׁהַכֹּל הֶבֶל – שִׁיר אוֹפְּטִימִי(שיר ישן)

מֵילָא שֶׁהַכֹּל הֶבֶל

נוֹרָא מִזֶּה – יֵשׁ סֵבֶל

וְרַגְלֵינוּ רְתוּקוֹת בַּכֶּבֶל

מָה נֶאֱמַר – הַחַיִּים בַּזֶּבֶל

מֵילָא שֶׁהַכֹּל הֶבֶל

וְחַיֵּינוּ לְלֹא תַּבְלִין וְתֶבֶל

כְּפֵרוֹת אֲסוּרִים, טֶבֶל

אַךְ הַכֹּל גַּם תּוֹעֵבָה וְתֶבֶל

מֵילָא שֶׁהַכֹּל הֶבֶל

וּלְצַוָּארֵנוּ מְהֻדָּק הַחֶבֶל

אַךְ גַּם מְנַגְּנִים לָנוּ בְּכִנּוֹרוֹת וְנֵבֶל

וּמוֹזְגִים שֵׁכָר מְלוֹא הַסֵּפֶל

וְאוֹמְרִים לָנוּ – לְהַצָּלָה הַחֶבֶל

וְאוֹמְרִים לָנוּ – זִבּוּל טוֹב הַזֶּבֶל

וְאוֹמְרִים לָנוּ – לְטַהֲרָהּ הַטֶּבֶל

וְכִי יֵשׁ עֲלִיָּה בְּסוֹף הַשֵּׁפֶל.

שִׁירִים אִינְטוּאִיטִיבִיִּים 6

שִׁירִים אִינְטוּאִיטִיבִיִּים 6

1.
אֲנִי כּוֹתֵב אֶת כָּל שִׁירַי לַשְּׁכִינָה
אוֹ לַשְּׁכֵנׇה
לִסְפִירַת בִּינָה
שֶׁהִיא הַמְּבִינָה.

אִם כָּךְ לָמָּה לֹא אֶשְׁלַח לָהּ אוֹתָם יְשִׁירוֹת?
מַדּוּעַ הַתִּוּוּךְ הַזֶּה שֶׁל עֵינַיִם זָרוֹת?
כְּלוֹמַר, מַדּוּעַ לֹא אֵרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת וְאֶדְפֹּק בַּדֶּלֶת?
אוּלַי כִּי סְפִירַת בִּינָה הִיא נֶעֶלְמָה וְנִבְדֶּלֶת.

כְּאוֹתוֹ אַבִּיר הַמְּחַזֵּר אַחַר הַנְּסִיכָה
אֲבָל לְעוֹלָם לֹא מַגִּיעַ
אוֹתָהּ הַבָּעָה מִסְתּוֹרִית עַל פָּנֶיהָ נְסוּכָה
פָּנֶיהָ שֶׁמֵּהֶם נוֹגֵהַּ אוֹר נָעִים וּמַרְגִּיעַ.

נְסִיכָה, רְאִי כַּמָּה דְּרָקוֹנִים הָרַגְתִּי
וְטֶרֶם בָּאתִי אֶל הַמְּנוּחָה
הַשְּׁכִינָה, רְאִי כַּמָּה שִׁירִים אָרַגְתִּי
וְאוֹתָהּ הַבָּעָה עַל פָּנַיִךְ נְסוּכָה.

2.
יְמֵי סֶגֶר וְעוֹצֵר
לֹא נָעַלְתִּי נַעֲלַיִם חֹדֶשׁ
אֲנָשִׁים מִתְעוֹרְרִים בַּבּוֹצֵר
וּכְבָר מַרְגִּישִׁים גֹּדֶשׁ.
מִתְעוֹרְרִים וּמְבָרְכִים הַיּוֹצֵר
לִטְעֹם מְעַט מֵהַקֹּדֶשׁ
וְהַנְּשִׁימָה כְּבָר בְּקֹצֶר
נָעִים בֵּין רֹגֶשׁ לְאֹדֶשׁ.

מכתבי הבבא בובה

שֶׁקּוֹרוֹנָה הִיא שֶׁקֶר אָמְרוּ כְּבָר כַּמָּה
אֲבָל הָעוֹלָם מַמְשִׁיךְ כְּהֶרְגֵּלוֹ, וְכִי מָה?
רוֹקְדִים מַקָרֵנָה וְאוֹכְלִים מָקָרוֹנִי
לְרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת בַּלַּיְלָה, קוּמִי רֹנִּי.
קֹרֹנָה = 355 = פַּרְעֹה
וְלֵיל הַסֵּדֶר הָפַךְ לְלֵיל הַסֶּגֶר
כְּאוֹתוֹ פֶּסַח מִצְרַיִם וּפֶסַח פְּרָעוֹת
אוֹ כְּאוֹתָהּ יוֹלֶדֶת הַנִּמְצֵאת עַל הַשֶּׁבֶר.

שירים אינטואיטיביים 5

1.

אֶת הַכֹּל שׁוֹאֶבֶת הַקּוֹרוֹנָה
וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם
אִם נֵצֵא הֲמִסְדְּרוֹנָה
אָז יִקְרֶה דְּבַר אָיֹם.
מִכָּל הָעֲבָרִים סָגְרוּ עָלֵינוּ
וְהַלַּחַץ מָה הוּא רַב
מֵרָחוֹק נָבִיא סַלֵּינוּ
רַק שֶׁלֹּא נִרְעַב.

2.

הָעִנְיָן הוּא פָּשׁוּט לִהְיוֹת קַיָּם
לְלֹא חָכְמוֹת כְּלָל
כָּל הַחָכְמוֹת יְכוֹלוֹת לָבוֹא אַחַר-כָּךְ
אִם תִּרְצֶה.
הָעִנְיָן הוּא לֹא לְהֵאָחֵז בְּדָבָר
כִּי כָּל דָּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּנוֹת
עֲשֵׂה אֶת הַמֵּיטָב שֶׁלְּךָ בְּמִסְגֶּרֶת הָרֶגַע
וְאַחַר כָּךְ הַנַּח לְזֶה.
נִרְאֶה לִי שֶׁזּוֹ הַמַּשְׁמָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל אִסּוּר עֲבוֹדַת הָאֱלִילִים.

3.

וְהָעִנְיָן הוּא שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ עַד הַתַּחַת
אֲבָל מָה יֵשׁ מִתַּחַת לַתַּחַת
זֹאת אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ
וְאִישׁ אֵינוֹ לוֹקֵחַ בַּחֶשְׁבּוֹן.
אוֹ בְּעֶצֶם יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ –
פְרוֹיִד, שֶׁדִּבֵּר עַל הַשָּׁלָב הָאוֹרָאלִי
וְהַמְּקֻבָּלִים, שֶׁמְּדַבְּרִים עַל יְנִיקָה.
וְגַם חֶבְרוֹת הַסִּיגַרְיוֹת.

רָאִיתִי צִפּוֹר יָפָה

רָאִיתִי צִפּוֹר יָפָה
הִיא מֵחַלּוֹנִי נִשְׁקְפָה
כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן הִתְעוֹפְפָה
וְהִמְשִׁיכָה בִּמְעוֹפָהּ.

וְכָל זֶה רַק מָשָׁל
הַגָּלוּי לְבַעֲלֵי רְאוּת
עַל אֱלֹהִים וְעַל שִׁירָה
עַל עַבְדוּת וְעַל חֵרוּת.

(יום לפני פסח תש"פ, סיפור אמיתי. הציפור, התברר לי, היא לבן חזה, סוג של שלדג, ויש לה גב כחול. אפילו הספקתי לצלם).

עָשִׂינוּ, נִלְחַמְנוּ

עָשִׂינוּ, נִלְחַמְנוּ,
הִבַּעְנוּ אֶת דַּעְתֵּנוּ גַּם אִם הִיא לֹא הָיְתָה פּוֹפּוּלָרִית –
וּשְׂנֵאתֶם אוֹתָנוּ עַל כָּךְ.
עַכְשָׁו הַמּוֹשְׁכוֹת בִּידֵיכֶם
נַתְּבוּ אֶת הַסְּפִינָה הֵיטֵב, כִּי רַק אַתֶּם תִּקְבְּעוּ לְאָן הִיא תַּגִּיעַ.
אִם תִּרְצוּ לִשְׁמֹעַ לַעֲצָתֵנוּ – נִשְׂמַח לָתֵת אוֹתָהּ לָכֶם,
אַךְ אִם תִּבְחֲרוּ לְהַמְשִׁיךְ לִשְׂנֹא, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּיַחַס לְכָךְ.
וְשֶׁאֱלֹהִים יַעֲזֹר לָנוּ.

לְמה לכתוב?

שיר:
לְמה לכתוב?
יוצא מזה משהו טוב?
🙄

תשובה –
איוב לב, דברי אליהוא –
יח כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי. יט הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ. כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה.

יח – עונים כי יש צורך פנימי, לא משום סיבה אחרת. אין כאן 'תרומה לאנושות' ולא 'צדק' או כיוצא בזאת, אלא פשוט מענה על צורך. אנשים הם יצורים תקשורתיים.
כ – אדברה וירווח לי. האם לא ברור שיש כאן תקדים ברור לריפוי בדיבור של פרויד? הדיבור כעונה על צורך נפשי.
יט – ולבסוף, המטאפורה. פרויד קרא לזה 'ניקוי ארובות', אף שזה מונח שבכלל הגתה המטופלת שלו, ברתה פפנהיים, ואילו כאן המשל הוא בקבוקי יין. אך לא המשל הוא העיקר, אלא הנמשל.

מאידך –


פסוק היום (הגיע רק עכשיו) –
כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.
משלי כט, יא.
שבת שלום!