שומע מהחלון טקס ליום השואה שנערך במכבי האש מול ביתי. איני אוהב טקסים. הקריין אפילו לא מבין מה שהוא קורא, ואומר עימו במקום עמו. קוראים קדיש. גם איני אוהב את הקדיש. קודם כל זה בארמית. שפה שעבר זמנה ולא כולם מבינים אותה. שנית, מה נאמר שם? שתי פסקאות ארוכות עם שבחים לקדוש ברוך הוא, שהוא אלוהים היהודי. אני לא מוצא צורך לשבח אותו ולהתחנף אליו, ולא חושב שבזה הוא חפץ. ועוד מחייבים אותי לומר אמן אחרי כל משפט. אחר-כך שתי פסקאות על שלום. אותן דווקא אני אוהב, ואני בעד שלום. אבל למה רק לישראל? 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל'. ואני הייתי משנה – ועל כל העולם. זוהי בדיוק היהדות הגלותית שאני מסתייג ממנה. אבל אנשים דבקים בה וממלמלים אותה בלי להבין. ואגב, איני חושב שיש משהו מנוגד ליהדות ברצון לשנות את הנוסח.
ואגב כך, גם בתי כנסת איני אוהב ואיני מבקר בהם. יש בהם משהו חד ודכאני בעיניי. ואיני אוהב את מלמולי התפילה החוזרים ונשנים במהירות. איני אוהב את ההפרדה בין נשים וגברים. אפילו בצילומים בקולנוע איני אוהב אותם. כנסיות, לעומת זאת, אני מחבב הרבה יותר. עם השירה השמיימית שלהן והחללים העצומים. אף כי גם בהן יש משהו בעייתי, שקשה לי לנסח אותו מפאת חוסר היכרות מספיקה.
ושוב, כל זה לא מפחית מהיהדות שלי. לפסוקי התנ"ך אני מתחבר מאוד. הייתי מקים את הדת מחדש על בסיס תנ"כי. במיוחד דברי הנביאים.
ועוד יש לדבר על השבת והחגים, אך על כך בפעם אחרת. הייתי משנה, נאמר זאת כך בקצרה. ובעצם כל מה שאמרתי כאן מתאים ליהדות הרפורמית, או – המתחדשת.

(כמה הרהורי כפירה, ויסולח לי)
1.
שִׁיר לְיוֹם הַשּׁוֹאָה תש"ף

סָמַכְתִּי עָלֶיךָ, אֱלֹהִים, יֹאמַר אָז יִשְׂרָאֵל
וְאָכַלְתִּי אוֹתָהּ בְּגָדוֹל
לֹא עָמַדְתָּ בַּשַּׁעַר, וְהַיָּרִיב הִכְנִיס גּוֹל
חָשַׁבְנוּ שֶׁאַתָּה אֱלֹהִים כָּל יָכוֹל
אֲבָל בַּסּוֹף כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לָנוּ מָה לֶאֱכֹל
חָשַׁבְנוּ שֶׁשָּׁוֶה בַּעֲרָכִים נַעֲלִים לִדְגֹּל
אַךְ נוֹכַחְנוּ כִּי הַצַּדִּיק לֹא יִפְרַח כְּעֵץ, כִּי אִם יִבֹּל
וּבְכֵן, אֱלֹהִים, כַּמָּה נוּכַל לִסְבֹּל?
וּמָתַי נִתֵּן לְךָ גֵּט כְּרִיתוּת מֵהַכֹּל?

2.
אוֹמְרִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ סוֹבֵל
אֲבָל מָה הַחָכְמָה בְּכָךְ?
הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ (הָאָמְנָם?)
אָז הַסֵּבֶל שֶׁלּוֹ מְקַבֵּל מַשְׁמָעוּת
שָׁוֶה לִסְבֹּל מְעַט, אוֹ אֲפִלּוּ הַרְבֵּה, בִּשְׁבִיל לְהוֹשִׁיעַ מְאֻחָר יוֹתֵר, לֹא?
אֲבָל מָה עִם כָּל אֵלֶּה שֶׁסָּבְלוּ וְסוֹבְלִים לַשָּׁוְא, אָה?
מָה עִם כָּל אֵלֶּה שֶׁקִּוּוּ, שֶׁקִּוּוּ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וּמַצַּבָם יִשְׁתַּפֵּר, הַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, אָמְרוּ לָהֶם, רַק תַּאֲמִינוּ, רַק אַל תִּתְיָאֲשׁוּ.
מָה עִם כָּל אֵלֶּה שֶׁחִכּוּ לְבוֹאוֹ שֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ, לְבֹאָהּ שֶׁל הַיְּשׁוּעָה, וְלֹא זָכוּ?
מָה עִם כָּל הַסּוֹבְלִים הָאֵלֶּה, אֲנִי שׁוֹאֵל, אָה?

3.
בַּסּוֹף הַצֶּדֶק יְנַצֵּחַ, אֵין סָפֵק. אֱלֹהִים חָזָק מֵהַשָּׂטָן וּבַסּוֹף הוּא יַכְרִיעַ אוֹתוֹ, זֶה וַדָּאִי.
אֲבָל הָעַבְדוּת בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית נִמְשְׁכָה כְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
דּוֹר אַחַר דּוֹר כִּלּוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְּסֵבֶל, הַשְׁפָּלָה, וְהִתְעַלְּלוּת.
דּוֹר אַחַר דּוֹר הִתְפַּלְּלוּ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת לַיְּשׁוּעָה וְהִיא לֹא בָּאָה.
אָז כֵּן, הַצֶּדֶק נִצֵּחַ בַּסּוֹף, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, אַךְ מָה זֶה מוֹעִיל לְכָל הַדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה?
אִם יֵשׁ צֶדֶק בַּמְּרוֹמִים – יוֹפַע מִיָּד! כְּפִי שֶׁאָמַר בְּיָאלִיק.
יֵרְדוּ נָא שָׁמַיִם לָשֶׁבֶת כָּאן עִם הָעֲנִיִּים בָּרְחוֹב, כְּפִי שֶׁכָּתַב חַלְפִי.

4.
לְאַחַר הַשּׁוֹאָה קָמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל וְזֶה נִצְחוֹנוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל אֱלֹהִים, לוֹחֲשִׁים לָנוּ.
אֲבָל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל קָמָה עַל-יְדֵי הַצִּיּוֹנִים הַחִלּוֹנִיִּים.
כֵּן, אֲבָל אֱלֹהִים מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, אוֹמְרִים לָנוּ.
אוּלַי, אוּלַי.
וְאוּלַי אֱלֹהִים כְּמוֹ אוֹמֵר לָנוּ – שִׁכְחוּ אוֹתִי, הַפְסִיקוּ לִסְמֹךְ עָלַי, הַתְחִילוּ לְהִסְתַּדֵּר בְּכוֹחוֹת עַצְמְכֶם, כְּמוֹ יֶלֶד הַגָּדֵל וְעוֹזֵב אֶת הַבַּיִת. כֵּן, זִכְרוּ תָּמִיד אֶת הַשִּׁעוּרִים שֶׁלְּמַדְתֶּם בְּבֵית אַבָּא, אֲבָל הַתְחִילוּ לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיכֶם. מֵעַתָּה אַתֶּם לְבַד.

5.

הַדּוֹגְמָה הַדָּתִית
אִם אֱלֹהִים טוֹב לָמָּה יֵשׁ רַע?
כִּי הוּא מְאַפְשֵׁר בְּחִירָה.
אֲבָל מַהִי הַמַּטָּרָה,
אִם הַבָּשָׂר יָשׁוּב לֶעָפָר בַּחֲזָרָה?
כִּי אָז הַנְּשָׁמָה תַּחֲזֹר לִמְקוֹרָהּ
וְאָז תִּזְכֶּה לִכְבוֹדָהּ וְיקָרָה.
אֲבָל מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְכָל מָה שֶׁקָּרָה?
יַעֲנֶה עַל כָּךְ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה.

1.

אַתֶּם בְּעַד אוֹ נֶגֶד? אֲנִי בְּעַד!
כְּמוֹ שֶׁנִּיטְשֶׁה אָמַר – הַגִּידוּ הֵן לַחַיִּים!
וּכְמוֹ שֶׁיְּהוּדִים אוֹמְרִים בַּשְּׁתִיָּה – לְחַיִּים!
כָּךְ גַּם כָּתַבְתִּי לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה –
'אֲנִי תָּמִיד מִנֶּגֶד, אֲבָל בְּעַד',
אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה,
וְעַל מִשְׁקָל זֶה שָׁאַל אָרִיק שָׁרוֹן –
'מִי בְּעַד חִסּוּל הַטֵּרוֹר',
כְּשֶׁבָּרוּר שֶׁכֻּלָּם בְּעַד חִסּוּל הַטֵּרוֹר,
וּבָרוּר שֶׁהָיְתָה זוֹ פְּעֻלַּת הַשְׁתָּקָה.
כִּי הַבְּעַד וְהַנַּגָּד הֵם דָּבָר נָאֶה,
וְרַק בְּצוּרָה דִּיאָלֶקְטִית זוֹ אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְאֵיזוֹשֶׁהִי מַסְקָנָה,
אֲבָל הֵם לֹא חָזוּת הַכֹּל,
יֵשׁ דְּבָרִים מֻסְכָּמִים,
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁפָּשׁוּט קַיָּמִים,
שֶׁפָּשׁוּט מִתְקַיְּמִים בִּשְׁתִיקָתָם הָעִקֶּשֶׁת.
אֵלֶּה מְעַט מֵהַדְּבָרִים שֶׁעָלָה בְּמֹחִי לְהַעֲלוֹת בַּנּוֹשֵׂא.

2.

מִי שֶׁמְּחַכִּים – מַחְכִּימִים
מִי שֶׁמַּחְכִּים – מְחַכֶּה.

3.

• מָה שְׁלוֹמְךָ?
• אַלְּלָהּ יִסְתֹּר וְלַהֲקָתוֹ. אֲבָל הַפַּעַם הֵבִיא לַהֲקָה גְּדוֹלָה, הַתִּזְמֹרֶת הַפִילְהַרְמוֹנִית הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּהֶרְכֵּב מָלֵא, הָיִיתָ צָרִיךְ לִרְאוֹת אֵיזוֹ הוֹפָעָה נָתְנוּ!
• בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

4.

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁמָּאַסְתָּ בַּסְּפָרִים וּבַכֹּל אוֹמְרִים לְךָ שֶׁנִּכְנַסְתָּ לְדִכָּאוֹן וּמַצִּיעִים כַּדּוּר, לֹא מְבִינִים שֶׁהַסְּפָרִים וְהַכֹּל בֶּאֱמֶת דִּינָם לְהִמָּאֵס, וְשֶׁהַכַּדּוּר שֶׁלָּהֶם לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת דָּבָר. גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַצְמוֹ כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, כַּמָּה אֶפְשָׁר? וְאוּלַי אֲנִי טוֹעֶה וְהֵם צוֹדְקִים? לֹא, לֹא נִרְאֶה לִי.

5.

הִנֵּה תֹּכֶן, אַךְ תּוֹךְ – אֵין
כֻּלּוֹ רַק חִיצוֹנִיּוֹת וּקְלִפּוֹת
כֻּלּוֹ שִׁעָתּוּק שֶׁאֵינוֹ מְעַנְיֵן
מוּטָב לְהַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לָאַשְׁפּוֹת.

זֶה יַחֲסִי אֶל מַרְבִּית הַפִּרְסוּם
אֶל מַרְבִּית הַחֹמֶר הַמֻּגָּשׁ
אֵי שָׁם יֵשׁ מָקוֹר הַסּוֹבֵל מִכִּרְסוּם
אַךְ הוּא מְנֻצָּל וְנִגַּשׂ.

6.

מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, שָׁלוֹשׁ עַל אַרְבַּע, אֲנִי מְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם. הַחַלּוֹן פָּתוּחַ וּמוּלִי יֵשׁ שְׁבִיל בּוֹ עוֹבְרִים אֲנָשִׁים וְלֹא מַבִּיטִים בִּי. אֲבָל בְּיָדִי יֵשׁ מַכְשִׁיר חָכָם, בּוֹ אֲנִי קוֹרֵא עַל הַנַּעֲשֶׂה וְגַם מֵגִיב מִדֵּי פַּעַם. אֵין סָפֵק שֶׁהַשְׁפָּעָתִי עַל הָעוֹלָם רַבָּה הִיא מְאוֹד.

פעם, מזמן, כתבתי שיר שנקרא 'אני טיתונוס'.

להלן תיאורו.

עכשיו אני מחפש זריקת אנטי-טטנוס.

1.

מִלִּים, מִלִּים, מִלִּים
הֵן רַבּוֹת כְּמוֹ נְמָלִים
נְמָלִים חֲרוּצוֹת הַהוֹלְכוֹת לְעָמָל יוֹמָן
וּמְלַמְּדוֹת אֶת הֶעָצֵל לֶקַח
הֶעָצֵל, הַשָּׁקוּעַ בִּסְפָרָיו
וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל סַפָּתוֹ כְּמוֹ חָתוּל
וְקוֹרֵא מִלִּים, מִלִּים, מִלִּים.

מִלִּים, מִלִּים, מִלִּים
אֶפְשָׁר לַעֲגֹן בָּהֶן כְּמוֹ בִּנְמֵלִים
נְמֵלִים אֲלֵיהֶם מַגִּיעוֹת הַסְּפִינוֹת מִמֶּרְחַקִּים
וְרַק כְּשֶׁהֵן מַגִּיעוֹת לְיַעֲדָן וּמֻשְׁלָךְ הָעֹגֶן
אֶפְשָׁר סוֹף סוֹף לְהָבִין לְשֵׁם מָה הָיָה כָּל הַמַּסָּע הַזֶּה.

2.

חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים
כִּי קוֹל הַשַּׁלִּיטִים רוֹעֵם וְהַמּוֹשֵׁל זוֹעֵק בַּכְּסִילִים
אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים
הֵם אֵינָם נֶחְפָּזִים לְהָשִׁיב, אֶלָּא בְּאָחוֹר מְשַׁבְּחִים אוֹ מְגַנִּים
דִּבְרֵיהֶם כְּמֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט
וְכַנָּהָר צַר, אֲשֶׁר רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ
אֲבָל קוֹל הַשַּׁלִּיטִים מִשְׁתַּלֵּט עַל הֶחָלָל וְלֹא מַשְׁאִיר מָקוֹם
כָּל אֵלֶּה דְּבָרִים יְדוּעִים, אַךְ הֵם אֵינָם יְדוּעִים לָעָם שֶׁשָּׁכַח אֶת אָרְחוֹתָיו.

3.

חַיַּי לִשְׁאֹל הִגִּיעוּ
אַף שֶׁאֲנִי מֻקָּף כָּל טוּב
דִּבְרֵי רוּחַ אוֹתִי הוֹגִיעוּ
לֹא מָצָאתִי בָּם קֻרְטוֹב
לֹא שֶׁל תּוֹעֶלֶת וְלֹא שֶׁל נַחַת
אֶלָּא רַק דְּבָרִים תְּפֵלִים
מָה לְמַעְלָה, מָה מִתַּחַת?
מַלְאָכִים וּנְפָלִים.

4.

וּמְכוֹנַת הָעֹשֶׁק מַמְשִׁיכָה לַעֲבֹד וְשׁוֹתָה לְךָ אֶת הַדָּם. הָיִיתִי נִלְחָם, אַךְ כָּלוּ כּוֹחוֹתַי. כָּךְ הָיָה מִתָּמִיד, וְעַכְשָׁו בְּיֶתֶר שְׂאֵת. לֹא מִפִּיךָ אָנוּ חַיִּים? וּבְכֵן, בְּהֶחְלֵט כֵּן. כָּל הַמִּבְנֶה הַפַּטְרִיאַרְכָלִי, הַקַּפִּיטָלִיסְטִי, הַקּוֹלוֹנְיָאלִיסְטִי, בָּנוּי עַל נִצּוּל וְנִשּׁוּל. אִם יָבוֹא מָשִׁיחַ – אֶת הַמִּבְנֶה הַזֶּה הוּא יְנַפֵּץ. אֲבָל בֵּינְתַיִם לֹא בָּא מָשִׁיחַ וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. אֲנָשִׁים מַגִּיעִים לְפַת לֶחֶם, אֲבָל הָאָשֵׁם הוּא תָּמִיד מִישֶׁהוּ אַחֵר. תֵּלֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת הַמְּצִיאוּת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת.

5.

יונה –
אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי

תהילים –
אֲשֶׁר הראיתנו [הִרְאִיתַנִי] צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב תחיינו [תְּחַיֵּינִי] וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי

איכה –

גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי

1.
הַשִּׁלְטוֹן וְהַתִּקְשֹׁרֶת עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים
אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא נִקְנֶה אֶת הַלּוֹקְשִׁים שֶׁלָּהֶם
אֶת גְּזֵרוֹתֵיהֶם הֵם יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ וְלָתֵת כִּרְצוֹנָם, אוֹ לְהָסִיר כִּרְצוֹנָם, אַךְ אֶת אֱמוּנֵנוּ וֶאֱמוּנָתֵנוּ לֹא יִקְּחוּ.

2.
יֵשׁ מִי שֶׁתּוֹפֵס אֶת תַּפְקִיד הַקָּרְבָּן הַנִּצְחִי וְהוּא לֹא יָכוֹל לָצֵאת מִזֶּה
בְּעֵינָיו, הוּא נוֹשֵׂא אֶת הָאֱמֶת, לְפָחוֹת אֶת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ
סְבִיבוֹ אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים וְהוּא סוֹבֵל
בַּמִּשְׁפָּחָה, הוּא הַכִּבְשָׂה הַשְּׁחֹרָה
בָּרְחוֹב, הוּא חָשׁוּד
בְּחֶבְרָה אֲפוּפַת שֶׁקֶר הוּא סוֹבֵל בִּמְיֻחָד.

1.

הָאֱמֶת תִּמְצָא דַּרְכָּהּ.
הַאִם בֶּאֱמֶת הָאֱמֶת תִּמְצָא דַּרְכָּהּ?
בְּתוֹךְ סְבַךְ הַשֶּׁקֶר הָעִקֵּשׁ
בְּתוֹךְ סְבַךְ הַקֶּשֶׁר וְחֹסֶר הַקֶּשֶׁר
בְּתוֹךְ סְבַךְ הַחָמְרִיּוּת וְהָעֲבוֹדָה הַזָּרָה
בְּתוֹךְ סְבַךְ הָרֹעַ, הַשֹּׁד וְהַבִּזָּה
בְּתוֹךְ סְבַךְ הַבִּזְיוֹנוֹת וְהָעֶלְבּוֹנוֹת
בְּתוֹךְ כָּל הַסְּבַךְ הַזֶּה
הַאִם בֶּאֱמֶת הָאֱמֶת תִּמְצָא דַּרְכָּהּ,
אוֹ תִּצְמָא?

2.

כֵּן, אַתֶּם הַחֲכָמִים, כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה
וּבְכָל זֹאת כֻּלְּכֶם תְּעִיתֶם כְּצֹאן שֶׁאֵין לוֹ רוֹעֶה
אֶת הָאֱמֶת הִסְתַּרְתֶּם בַּמַּחְשַׁכִּים וְלֹא רְצִיתֶם לִשְׁמֹעַ מִמֶּנָּה
וְאַחַר-כָּךְ הִתְעַמַּתְתֶּם זֶה עִם זֶה עַל בְּסִיס הַשֶּׁקֶר
אֲרוּרִים, דָּם הַנִּשְׁחָטִים עַל יֶדְכֶם!
אֶת טוֹבַת עַצְמְכֶם יְדַעְתֶּם לְבַקֵּשׁ הֵיטֵב וּלְעָנִי וּלְנָכֶה הָרוּחַ לֹא שְׁעִיתֶם
אֲטָמִים שַׂמְתֶּם לְאָזְנֵיכֶם לְבִלְתִּי שָׁמוֹעַ אֶת בִּכְיוֹ וּתְחִנָּתוֹ
וְאֶת עַצְמְכֶם הִלַּלְתֶּם בְּמֵיטַב הַסּוּפֶּרְלְטִיבִים
יְהוּדִים אֲנַחְנוּ! דָּם קָדוֹשׁ! כָּךְ הֶחֱמֵאתֶם לְעַצְמְכֶם, בְּעוֹד שְׁבִיב מִיַּהֲדוּת אֱמֶת, לְבַד מִמִּנְהָגִים תְּפֵלִים, לֹא נִשְׁאַר בְּיֶדְכֶם
רְחַצְתֶּם בְּנִקְיוֹן כְּפִיכֶם בְּעוֹדְכֶם מְעַוְּלִים וּמְעַוְּלִים
תִּקְצַר הַיְּרִיעָה מִלְּפָרֵט אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם, אַךְ גַּם אֵין צֹרֶךְ בְּכָךְ
כִּי בְּמֵילָא שִׁירִי לֹא יַגִּיעַ לְאָזְנֵיכֶם, וְאִם יַגִּיעַ תֹּאמְרוּ בִּצְהֵלָה – הִנֵּה שִׁיר הַמְּשֻׁגָּע.

3.

גַּם אַחֲרֵי שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ, אוֹמֵר הָרַמְבָּ"ם, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג
כִּי אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אֶת הַמִּנְהָגִים שֶׁלָּהֶם
כִּי אֲנָשִׁים צְרִיכִים לֶאֱכֹל שָׁלוֹשׁ אֲרוּחוֹת בְּיוֹם בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת
לְמִי אִכְפַּת מֵהָאֱמֶת?
כְּלוֹמַר, אִכְפַּת, וַדַּאי, כָּל עוֹד זֶה לֹא נוֹגֵעַ לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, כָּל עוֹד אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּיִים.
אָז בּוֹאוּ וְאֹמַר לָכֶם מָה שֶׁנִּדְרָשׁ מִכֶּם בְּטֶרֶם וּלְאַחַר שֶׁיָּבוֹא –
הָרִימוּ אֶת אַפְּכֶם מְעַט מֵעַל עוֹלַם הַחֹמֶר הֶעָרִיץ, שֶׁהוּא, לְפִי שִׁעוּר בְּמוֹרֶה נְבוֹכִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַכְשָׁו, מַמְלֶכֶת הַשָּׂטָן.
הַשְּׁאָר יָבוֹא מֵעַצְמוֹ. דִּרְשׁוּ צֶדֶק, דִּרְשׁוּ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים תָּמִיד. לֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְזֶה.

4.

הַכֹּל צְבִיעוּת. שִׁעוּר זֶה כְּבָר לָמַדְתִּי.
כָּתְבָה הָאִשָּׁה הַחֲכָמָה מֵאָבֵל.
וּבֶאֱמֶת, אוּלַי הַכֹּל יָדוּעַ מֵעוֹלָם
וְאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה
וְרַק צָרִיךְ לְיַשֵּׂם.
הַחֲכָמִים יוֹדְעִים וְשׁוֹתְקִים
וּבַעֲלֵי הָאִינְטֵרֵסִים מַרְעִימִים בְּקוֹלָם
בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין פֶּה חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

5.

כְּשֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה
אוּלַי יַכּוּ עַל חֵטְא וְאוּלַי לֹא
אֲבָל לֹא יְשַׁנּוּ דָּבָר מֵהַהִתְנַהֲלוּת הָרְגִילָה
עֲדַיִן יִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה, אוּלַי בְּיֶתֶר שְׂאֵת
עֲדַיִן יְנַסּוּ לְתָרֵץ אֶת הַהִתְנַהֲלוּת בְּמִסְפָּרִים, שֶׁתָּמִיד מִתְיַשְּׁרִים אֵיךְ שֶׁרוֹצִים
עֲדַיִן יִמְצְאוּ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל, הש"ג, כִּי זֶה מִנְהָגָם מֵאָז וּמֵעוֹלָם, זוֹ מִצְוַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלָּהֶם, וְכָאן לָנוּ מֶחְדַּל יוֹם הַכִּפּוּרִים לְתִפְאֶרֶת.

שירים אינטואיטיביים 11

1.
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח
מֵהַגּוּף הַדּוֹמֵם, מֵהָעֻבְדּוֹת הַקַּיָּמוֹת,
לֹא מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הֵנָּה הֶבֶל
לֹא מֵהַנִּסָּיוֹן לְסַדֵּר אֶת הָרוּחַ
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח
תְּנוּ לַאֲנָשִׁים לְהַחְלִיט עֲבוּר עַצְמָם
וְאַל תְּשַׁדְּלוּ אוֹתָם לְהִלָּחֵם זֶה בָּזֶה
הֵם יוֹדְעִים טוֹב מְאוֹד מָה טוֹב לָהֶם.
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח
חֵרֶף כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לְמַשְׁטֵר אוֹתָהּ
וְחֵרֶף כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לְמַשְׁמֵעַ אוֹתָהּ
צְנוּעָה הִיא וַחֲרִישִׁית.

2.

אָמְנָם אָכַפְתָּ עָלַי אֶת עוֹלְךָ מְאוֹד
אוּלָם כְּלָל לֹא אִכְפַּת לִי
אַךְ פַּת בְּסַלִּי, זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ,
וְסִיגַרְיוֹת.

3.

אוֹי, יְפֵי הַנֶּפֶשׁ הָאֵלֶּה, 'הַנְּאוֹרִים', 'הַמּוּסָרִיִּים', אֵלֶּה שֶׁאִכְפַּת לָהֶם מֵאֲחֵרִים, דּוֹאֲגִים לְטוֹבַת הַכְּלָל, עוֹזְרִים לִזְקֵנוֹת לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ,
אוֹי, אֵלֶּה, שֶׁחוֹשְׁבִים אֵיךְ לַעֲשׂוֹת טוֹב בָּעוֹלָם, שֶׁמִּצְטַעֲרִים עַל כְּאֵבוֹ שֶׁל מִי שֶׁכְּלָל אֵין הֵם מַכִּירִים,
אוֹי, אֵלֶּה, אַתָּה מַכִּיר אוֹתָם, שֶׁדּוֹאֲגִים לַעֲנִיִּים עַאלֶק, שֶׁדּוֹאֲגִים לִמְקֻפְּחֵי הַזְּכוּיוֹת עַאלֶק, יְפֵי הַנֶּפֶשׁ הָאֵלֶּה,
טְפִי עֲלֵיהֶם!

שירים אינטואיטיביים 10

1.
חֲבִיבָתִי, יָפְיֵךְ יִבְלֶה בֶּעָפָר
צַר לִי לִהְיוֹת זֶה שֶׁמְּבַשֵּׂר לְךָ זֹאת
אַךְ בֵּינְתַיִם בָּלִי, בָּלִי אִתּוֹ כְּכָל שֶׁתּוּכְלִי
וּמִזִּכְרוֹנוֹתֶיךָ הַיָּפִים שֶׁיָּנוּחוּ בֶּעָפָר
תִּצְמַח פְּרִיחָה יְפֵהפִיָּה.

2.
אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת קוֹנְטְרוֹבֶרְסָלִי
אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת פָּרָדוֹקְסָלִי
אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת פְּרוֹבוֹקָטִיבִי, כְּמוֹ בַּסֶּרֶט 'כְּשֶׁהָאֲרִי פָּגַשׁ אֶת סָאלִי'
אָסוּר לְךָ לְהִתְיַחֵס לְבָבָא סָאלִי.
אָנוּ עַכְשָׁו בְּתוֹךְ אָסוֹן קוֹלוֹסָאלִי
וְאֵין לָכֶם מֻשָּׂג מָה הוּא עָשָׂה לִי
מִישֶׁהוּ אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת פָּסַל לִי
וְזֶה-זֶה הַדָּבָר הַקָּטַסְטְרוֹפָלִי.

שירים אינטואיטיביים 9

1.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּבָר לֹא אִכְפַּת
מָה יִהְיֶה עִם הַמְּדִינָה
הָאֵם הַהוּא כְּתָב יָפֶה אוֹ לֹא
הַאִם מְשַׁקְּרִים לְךָ אוֹ אוֹמְרִים אֱמֶת
הַכֹּל הָפַךְ לְעִסָּה אַחַת שֶׁל תִּפְלוּת
פְּרָאוּת וְכָאוֹס, עִם כַּמָּה מִנְהָגִים וּמָסוֹרוֹת
כָּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר הוּא לֶאֱכֹל אֶת פִּתֵּנוּ בְּצִנְעָה
וּלְהַנְהֵן לַאֲנָשִׁים עַל הֶבְלֵיהֶם.

2.
אֲנִי אוֹכֵל בָּשָׂר בִּגְלַל חֻלְשַׁת הַבָּשָׂר, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים הַנּוֹצְרִים.
נֶחְמָד מְאוֹד לַחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֲרָכִים נַעֲלִים, שֶׁאָנוּ אַנְשֵׁי מוּסָר, שֶׁלֹּא נָזוּז מֵעֶקְרוֹנוֹתֵינוּ. אֲפִלּוּ בְּמִילִימֶטֶר, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר גַּנְץ. נֶחְמָד מְאוֹד – אֲבָל שָׁגוּי. לְמַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ בְּסַךְ הַכֹּל בְּנֵי אָדָם, וְנִשְׁבָּרִים בְּקַלּוּת. יֵשׁ לָנוּ צְרָכִים וְתַאֲווֹת שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְסַפֵּק. קַו הַמּוּסָר הוּא רַק רַף שֶׁאָנוּ מְנַסִּים לְהַגִּיעַ אֵלָיו, וְלֹא בְּהֶכְרֵחַ מַצְלִיחִים. כֵּן, כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ, נָעִים לְהַכִּיר.

3.

מִכֵּיוָן שֶׁזֶּה דּוֹר בּוֹ אֵין תּוֹכֵחָה, כְּמַאֲמַר חָזָ"ל, לֹא אוּכַל לוֹמַר לָכֶם אֶת תּוֹכֵחָתִי, אַךְ אִם הָיָה אֶפְשָׁר הָיִיתִי אוֹמֵר – מֵעַל הַכֹּל, שִׁעֲמַמְתֶּם!
וְכֵן עוֹד הָיִיתִי מוֹסִיף דְּבָרִים חֲרִיפִים, זִיקִים וְזִקּוֹת הַיּוֹצְאִים מֵחַרְצֻבּוֹת הַלָּשׁוֹן וְחוֹרְכִים אֶת הַנְּשָׁמָה. אַךְ בְּמֵילָא אֵין שׁוֹמֵעַ לִדְבָרַי, וְגַם אִם הָיָה שׁוֹמֵעַ, אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב.
אֶסְתַּפֵּק, אִם כָּךְ, בְּהַצְהָרָה זוֹ וְאֶפְנֶה לִצְפּוֹת בַּסֶּרֶט 'אַיְנְשְׁטֶיְן וְאָדִינְגְטוֹן'.