אִם לְבִנְךָ יֵשׁ חֲלוֹם – אַל תַּעֲמֹד בְּדַרְכּוֹ!
רְאֵה,
אִם זֶה חֲלוֹם רִגְעִי, הֲרֵי שֶׁהוּא יַחֲלֹף כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ, אִם כָּךְ לָמָּה לְךָ לְהִלָּחֵם בּוֹ?
וְאִם הוּא חֲלוֹם עָמֹק, מִדַּם הַנֶּפֶשׁ, הֲרֵי שֶׁגַּם אִם תִּלָּחֵם בּוֹ לֹא תְּנַצֵּחַ, וְגַם אִם תְּנַצֵּחַ רַק תַּפְסִיד.
אִם כָּךְ, אִם לְבִנְךָ אוֹ בִּתְּךָ יֵשׁ חֲלוֹם – אַל תַּעֲמֹד בְּדַרְכָּם!

אִם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ – פָּשׁוּט עֲשֵׂה אוֹתוֹ! אַל תַּחְשֹׁשׁ שֶׁמָּא תִּתְחָרֵט.
כִּי אַחֲרֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ יֵחָשֵׁב הַדָּבָר כְּאִלּוּ נִקְבַּע מֵרֹאשׁ שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ, לֹא הָיְתָה לְךָ כָּל בְּרֵרָה אַחֶרֶת.
אִם אַתָּה דָּתִי – הֲרֵי הָיְתָה זוֹ יָדָהּ שֶׁל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאִם אַתָּה חִלּוֹנִי – הֲרֵי הָיְתָה זוֹ הַהֶכְרֵחִיּוֹת שֶׁבְּסֵדֶר הַטֶּבַע.
בְּכָל מִקְרֶה, הַכֹּל נִקְבַּע מֵרֹאשׁ וְעַל כֵּן אֵין לְךָ מָה לְהִצְטַעֵר.
אִם כָּךְ, עֲשֵׂה מִיָּד מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה!

מִעוּטֵי כָּל הָעוֹלָם – הִתְאַחֲדוּ!
וּרְאוּ שֶׁבְּיַחַד אַתֶּם רֹב
אִם בֵּינֵכֶם תִּפָּרֶדוּ
מִי לְבִטְחוֹנְכֶם יַעֲרֹב?

מִעוּטֵי כָּל הָעוֹלָם – הִתְאַחֲדוּ!
וּרְאוּ, יִצְמַח מִזֶּה רַק טוֹב
שָׁלְבוּ זְרוֹעוֹתֵיכֶם וְהִתְאַגֶּדוּ
צְאוּ בְּיַחַד לָרְחוֹב.

(בעקבות דברים בשכותרות. ולא יצא בכלל כמו שרציתי, אבל מילא).

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָךְ יָפָה וְחֻקִּית
מֵעַל גִּיל הַהַסְכָּמָה
אַחֶרֶת הַשּׁוֹטֵר יִשְׁרֹק בְּמַשְׁרוֹקִית
וַיִּקְרָא לִי קְרִיאַת הַשְׁכָּמָה.

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָךְ יָפָה וְחֻקִּית
יְהוּדִיָּה כְּדַת מֹשֶׁה
לֹא גּוֹיָה אָמֵרִיקָאִית אוֹ צָרְפָתִית
כִּי אָז לְהִתְחַתֵּן יִהְיֶה קָשֶׁה.

אֲנִי רוֹצָה אוֹתְךָ יָפָה וְחֻקִּית
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כָּל אַשְׁמָה
אֶת מַצְפּוּנִי אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁקִיט
הָבִינִי אוֹתִי, נְשָׁמָה.

אֲנִי רוֹצָה אוֹתְךָ יָפָה וְחֻקִּית
יוֹתֵר מִזֶּה מָה אוּכַל לְבַקֵּשׁ
אִם אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת לְבַד בַּמַּעֲלִית
מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִתְגָּרֵשׁ.

בֵּין מִלִּים וּגְלִידָה, אֲנִי מַעֲדִיף גְּלִידָה,
כִּי גְּלִידָה נְמַסָּה בַּפֶּה, וּמִלִּים
הֵן לִפְעָמִים שׁוֹבְרוֹת אֶת הַשִּׁנַּיִם
אוֹ נִתְקָעוֹת בַּגָּרוֹן
אוֹ מִתְפּוֹצְצוֹת בַּבֶּטֶן,
הֵן יוֹצְאוֹת וְהוֹרְסוֹת אֶת הָעוֹלָם
מַבְעִירוֹת אֵשׁ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה.
אֲבָל גְּלִידָה, לְעֻמַּת זֹאת, נְמַסָּה בַּפֶּה וּמַחֲלִיקָה בַּגָּרוֹן.

מִלִּמּוּדֵי הֶגֶל –
לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ זֶה פָּשׁוּט.
לְהַכִּיר אֶת הָאַחֵר זֶה כְּבָר מֻרְכָּב.
לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ דֶּרֶךְ הַכָּרַת הָאַחֵר – זוֹ הַיְּדִיעָה.

מַדַּע הַדָּתוֹת –
הַמֻּסְלְמִים לֹא נוֹתְנִים שׁוּם לֶחִי.
הַיְּהוּדִים נוֹתְנִים לֶחִי אַחַת.
הַנּוֹצְרִים נוֹתְנִים אֶת הַלְּחִי הַשְּׁנִיָּה.
וְהַבּוּדְהִיסְטִים נוֹתְנִים אֶת הַלְּחִי הַשְּׁלִישִׁית.

הוֹ, כַּמָּה סוֹעֲרוֹת הָרוּחוֹת
וְהַדֵּעוֹת עַד כַּמָּה נֶחְרָצוֹת הֵן
וְלָכֵן נֹאכַל כָּל יוֹם שָׁלוֹשׁ אֲרוּחוֹת
כִּי יוֹתֵר מִזֶּה מָה לַעֲשׂוֹת אֵין.

הִנֵּה חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים וְעַל גַּבּוֹ מַרְדַּעַת
חַיָּיו, כַּמָּה הֵם מְרִירִים, כִּי מַר, הוֹ כֹּה מַר, לָדַעַת
כִּי הַדַּעַת הִיא רוֹדָה
חֲמוֹר, אֱמֹר לָהּ – לֹא תּוֹדָה.

מָה שָׁווֹת הַמַּחְשָׁבוֹת כֻּלָּן כְּשֶׁיֵּשׁ כְּאֵב רֹאשׁ?
הוּא מַעֲכִיר אֶת הָרוּחַ כְּלַעֲנָה וָרוֹשׁ
לָכֵן, יְדִידִי, אַל תַּרְבֶּה לַחֲרֹשׁ
יֵשׁ עֵת לִלְמֹד וְעֵת לִפְרֹשׁ.