הוֹ, הַחֲזִירוּת
אֶת נוֹגֶסֶת לְלֹא הַבְחָנָה
אֶת נוֹגֶשֶׂת לְלֹא הַבְחָנָה
אָשְׁרֵי מֵי שֶׁיְּנַפֵּץ אֶת עֹל מוֹסָרֵךְ הַכָּבֵד מִנְּשׂוֹא
שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים.

הוֹ, הָאַכְזָרִיּוּת, אֵין לְךָ גְּבוּל
אֶת מִסְתַּעֶרֶת עַל אָדָם נָבוּל
טַרְפֵּךְ הוּא אָדָם בִּמְצוּקָה וּבִלְבּוּל
אֶת בְּעַצְמֵךְ הוּא הַנִּוּוּל.

בטוויטר הציפורים מצייצות ושבעות רצון מעצמן
בפייסבוק אנשים מראים את פניהם, שלפעמים הם שמחים ולפעמים הם כועסים
רק חבל שלאנשים יש אשליה שזה באמת משנה למישהו, או באמת משנה משהו.

אֵין אֵיךְ לָצֵאת מִמְּבוֹךְ הַמִּלִּים
הַמִּלִּים הֵן מְצוּדָה שֶׁפְּרוּשָׁה עַל כָּל הַחַיִּים
אֲבָל יֵשׁ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם מִלִּים
לְמָשָׁל, בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַשּׁוֹתְקִים אֵלֵינוּ מִמַּשְׁחֲטוֹתֵיהֶם.
אָכֵן, הַמִּלָּה הִיא חֶרֶב, הַגַּם שֶׁהִיא יְכוֹלָה גַּם לְלַטֵּף.
הַשִּׁירָה חוֹשֶׂפֶת מְעַט מִמִּסְתּוֹרִיּוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם
אֲבָל עֲדַיִן הִיא אֲפוּפַת מִסְתּוֹרִין
גַּם מָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה כָּאן, אִם נִתָּן לְכַנּוֹתוֹ שִׁירָה – וְזֶה בְּסָפֵק – לֹא אוֹמֵר בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁמֵּצִיק לִי
הַנֶּפֶשׁ לֹא רוֹוָה
הַנֶּפֶשׁ מוּצֶקֶת.

הָעוֹלָם נִבְרָא בַּמִּלָּה, בַּמִּלִּים
מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה
רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי, וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי

אֲבָל הַמִּלָּה הִיא גַּם מִלְּשׁוֹן חֲתִיכָה
וְלֹא רַק בִּגְלַל חִתּוּךְ הַדִּבּוּר
וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ
צַדִּיק גּוֹזֵר והקב"ה מְקַיֵּם

שָׂבַעְתִּי מִכֵּן מִלִּים שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת דָּבָר
מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר הַמַּרְפֵּא
מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרַן שֶׁל הַמִּלִּים הַמְּלַטְּפוֹת
מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל הַשְּׁתִיקָה הַמְּבִינָה?

הָאָתֵאִיסְטִים עוֹבְדִים לָאֵלָה סוֹפְיָה וּמַקְרִיבִים לָהּ נְסָכִים
מְעַנְיֵן אִם הֵם גַּם מִתְאַהֲבִים עַל-פִּי הַחִשּׁוּבִים.
אַךְ גַּם הֶחָכָם בָּאָדָם הִתְרָה –
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.

1.
עָדִיף לִסְבֹּל עָוֶל מִלַּעֲשׂוֹת עָוֶל
זֶה הַמּוֹטוֹ שֶׁלִּי, בְּעִקְבוֹת אַפְּלָטוֹן
רַק לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּקְּחוּ אֶת זֶה עַד הַסּוֹף
וְתוֹבִילוּ אוֹתִי לַאֲבַדּוֹן.

2.
אֵין מָה שֶׁיְּחַיֶּה
אִם מְצָאתֶם אָמְרוּ לִי אַיֵּה
נוֹהֵם בְּחַדְרִי כְּאַרְיֵה
וּכְכוֹכָב רוֹק, אוֹ-יֶה.

3.
אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
אַךְ מָה יָפִים רְגָבֶיהָ
מִתְרַכֶּזֶת רַק בְּאוֹיְבֶיהָ
וּמִתְעַלֶּמֶת מִתּוֹשָׁבֶיהָ, חֲגָבֶיהָ.

4.
אִמְרוּ בְּפַשְׁטוּת סְדוֹם
הַתּוֹשָׁבִים לְרַגְלֵי הַשִּׁלְטוֹן הֲדוֹם
הַתּוֹרָה גַּם נַעֲשֵׂית כְּקַרְדֹּם, כְּגַרְדּוֹם
וְלֹא עוֹצְרִים בְּאָדֹם.

5
זַעֲקִי אֶרֶץ אֲהוּבָה
אֶרֶץ תּוֹמֶכֶת וְטוֹבָה
עַל שֶׁהִתְפָּרְצָה בְּתוֹכְךָ הָאֵיבָה
וְהֶחֱלִיפָה אַהֲבָה בִּמְרִיבָה.

(סליחה לכל הנפגעים, אך עליי לכתוב שורות אלה על רוח).

כָּל כָּךְ הִתְרַגַּלְתֶּם לְגֵזֶל וְדִכּוּי גֵּרֵי אַרְצְכֶם, אָז אַל תִּתְפַּלְּאוּ שֶׁהַגֵּזֶל וְהַדִּכּוּי יַגִּיעוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם אֲלֵיכֶם. כָּךְ קָרָה שֶׁהִמְלַכְתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת אֲבִי הַגַּזְלָנִים וְהָרַמָּאִים, זֶה שֶׁאַחֲרָיו קֻפַּת שְׁרָצִים וְהוּא טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ.
"טוֹב לָנוּ רַב-נוֹכֵל זֶה" אַתֶּם אוֹמְרִים לְלֹא בּוּשָׁה. כִּי אִם נוֹדֶה שֶׁכָּךְ אָמְנָם נִרְאֶה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּנוּ עַל עַצְמֵנוּ, נִצְטָרֵךְ גַּם לְהוֹדוֹת שֶׁכָּךְ גַּם נִרְאֶה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּנוּ עַל גֵּרֵי אַרְצֵנוּ, וְאָז נֵאָלֵץ לְאַמֵּץ אֶת עֶרְכֵי הַיֹּשֶׁר, הַשִּׁוְיוֹן, הַמּוּסָר וְהַצֶּדֶק, חָלִילָה. אוֹי לֹא, רַק לֹא זֶה!

עַל מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עָלָיו, אוֹדוֹתָיו יֵשׁ לִשְׁתֹּק – אָמַר וִיטְגֶנְשְׁטֵיְן.
וַאֲנִי, יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק אוֹדוֹתָם. דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן, דְּבָרִים שֶׁעוֹד לֹא הִתְגַּבְּשׁוּ לִכְדֵי אֲמִירָה בְּרוּרָה, דְּבָרִים שֶׁנִּתָּן לְהַטִּיל בָּהֶם סָפֵק וְהֵם מְבֻסָּסִים רַק עַל תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה, דְּבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיְּעוֹרְרוּ תַּרְעֹמֶת וּמַחֲלֹקֶת, וְעוֹד אֶלֶף וְאֶחָד סוּגִים שֶׁל דְּבָרִים אוֹדוֹתָם אֲנִי שׁוֹתֵק, אֲבָל הֵם מִתְבַּשְּׁלִים בְּבִטְנִי, אוֹכְלִים אֶת עַצְמוֹתַי וּמְפוֹצְצִים אוֹתִי מִבִּפְנִים.
כְּשֵׁם שֶׁמִּצַּוָּהּ עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ. וִיטְגֶנְשְׁטֵיְן לֹא חִדֵּשׁ דָּבָר. הוּא רַק הָיָה חָכָם יְהוּדִי נוֹסָף בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת.
וְקֹהֶלֶת הֶחָכָם אָמַר – חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.

"המילה הורגת את הדבר" (לאקאן).

מִי שֶׁמִּתְיַחֵס אֶל הַמִּלָּה כְּסוֹף דָּבָר – לֹא הֵבִין דָּבָר.
הַמִּלָּה הוֹרֶגֶת אֶת הַדָּבָר, אִם מִתְיַחֲסִים אֵלֶיהָ כְּסוֹף דָּבָר.
אָדָם יָכוֹל כָּל יָמָיו לְהִתְיַחֵס לַמִּלִּים וַעֲדַיִן אַף פַּעַם לֹא לְהִתְיַחֵס לַדְּבָרִים.
הַמִּלָּה הִיא כְּמוֹ סִימָן שֶׁמַּתְוִים עַל הַפָּרָה, אֵין הִיא מְתָאֶרֶת אֶת מִכְלוֹל יֵשׁוּתָהּ, אֶלָּא פָּשׁוּט מְשַׁמֶּשֶׁת אֶמְצָעִי לִשְׁלִיטָה בָּעֵדֶר.
חִדְּלוּ לָכֶם מִלְּהִתְיַחֵס לַמִּלִּים כְּאִלּוּ הֵן חָזוּת הַכֹּל. לוּשׁוּ אוֹתָן, פַּקְפְּקוּ בָּהֶן, וְהַבִּיטוּ לְמָה שֶׁמֵּצִיץ מִבֵּין חֲרִיצֵיהֶן.
הַמִּלָּה בְּשׁוּם פָּנִים אֵינָהּ סוֹף הַדָּבָר, בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב הִיא תְּחִלָּתוֹ, גַּם אִם הִיא הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה.