הוֹ, הַבּוֹנִים
טָחוּ תָּפֵל אֶת הַטִּיחַ
וְהִסְתִּירוּ מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ
הָרְגוּ אֶת שֶׁלְּעֶבְרָם דְּבָרִים הֵטִיחַ
וְחָשְׁבוּ שֶׁנָּכוֹן לָהֶם עָתִיד מַבְטִיחַ.

הֶיי, הַבָּנִים
אָדֹם בִּפְנִים וְיָרֹק בַּחוּץ? זֶה אֲבַטִּיחַ!
חָשַׁב שֶׁיִּסְתַּתֵּר תָּמִיד, אַךְ הוּא נָתִיחַ
וּלְבַסּוֹף מָה שֶׁהִתְגַּלָּה כָּל-כָּךְ מַרְתִּיחַ
אַף שֶׁבְּעֶצֶם זֶהוּ רַק הַפָּתִיחַ.

הַנּוֹצְרִים הֵם בַּרְבָּרִים כִּי אֵין בָּהֶם דַּעַת
הַיְּהוּדִים הֵם בַּרְבָּרִים כִּי אֵין בָּהֶם אַהֲבָה
הַדָּתִיִּים מְתֻסְכָּלִים כִּי נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לָגַעַת
הַחִלּוֹנִיִּים מְתֻסְכָּלִים כִּי כֹּה נְפוֹצָה הִיא הַקִּרְבָה.

וְרַק הֶחָכָם בְּאָדָם אוֹמֵר –
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.

מָסַךְ שָׁחוֹר מַפְרִיד בֵּינִי וּבֵין חוּשַׁי, הַמַּפְגִּינִים אֶת כַּעֲסָם וּמְבַקְּשִׁים לְהִטְבִּיעַנִי.
הֵם צוֹעֲקִים בַּמֵּגָפוֹנִים שֶׁלָּהֶם וּמְנִיפִים אֶת הַשְּׁלָטִים שֶׁלָּהֶם, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתָם וְהֵם לֹא רוֹאִים אוֹתִי.
אֲנִי מֶלֶךְ בְּבֵיתִי, אֲנִי הַמַּחֲשָׁבָה הַטְּהוֹרָה, וְהַחוּשִׁים הַפְּרָאִיִּים – שֶׁיִּשְׁתּוֹלְלוּ בַּחוּץ.

תְּפִלַּת הָאֶזְרָח
אֵלִי,
תֵּן לִי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַחַרָא הַכְּלָלִי שֶׁל הַחַיִּים,
אֶת הָאֹמֶץ – לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַחַרָא שֶׁאַחְרָאִית עָלָיו הַמֶּמְשָׁלָה,
וְאֶת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

מִי שֶׁלֹּא נָגַע בַּשָּׁחוֹר
לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִיצֹּר
מִי שֶׁלֹּא צָעַק אֶל הַקִּיּוּם
קִיּוּמוֹ לֹא שָׁוֶה מְאוּם
מִי שֶׁאֶת עֵינוֹ לֹא שַׁטְּפָהּ דִּמְעָה
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה הוּא רָאָה
מִי שֶׁמַּעְדִּיף עַל מַר מָתוֹק
הוּא יֶלֶד וּלְפָחוֹת שֶׁיִּשְׁתֹּק.

יַעֲקֹב הָרַמַּאי רִמָּה אֶת עֵשַׂיו
וְהוּא מֵעוֹלָם לֹא הִצְטַעֵר עַל מַעֲשָׂיו
וְכָךְ מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הוּא מְחַבֵּב תַּחְמָנוּת
מָתַי כְּבָר תִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל וּתְדַבֵּר בְּכֵנוּת?

מִמָּה נִזְדַּעֲזֵעַ הַיּוֹם?
אֵיזֶה דָּבָר נוֹרָא וְאַיּוֹם
דָּבָר שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַדַּעַת
וְהֵנָּה, כָּל הַמְּדִינָה מִזְדַּעְזַעַת.

חַפְּשׂוּ לִי בִּטּוּי קִיצוֹנִי
עָדִיף שֶׁל הַצַּד הַשֵּׁנִי
שֶׁל אֵיזֶה זָב חוֹטָם שֶׁמִּשְׁתַּגֵּעַ
הָעִקָּר שֶׁאוּכַל לְהִזְדַּעְזֵעַ.

מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
יוֹדֵעַ שֶׁעֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
מִי שֶׁהִגִּיעַ לַדֶּלֶת וְיוֹדֵעַ אֶת הַקּוֹד
גַּם אֶת בְּנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ יַעֲקֹד,
אִם אֱלֹהָיו זֹאת עָלָיו יִפְקֹד.

מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָמָּה לִסְגֹּד וְאֵין בְּמָה לִבְגֹּד
אֲבָל עֲדַיִן הוּא יַפְטִיר – o my god!
וְרַגְלָיו תַּחֵלְנָה לִרְעֹד
וְהוּא יְבַקֵּשׁ – לֹא עוֹד!

מִי שֶׁמַּבִּיט מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד
נַפְשׁוֹ תִּהְיֶה נִסְעֶרֶת מְאוֹד
עֵינָיו תְּאַדֵּמְנָה וְתִתְמַלֶּאנָה דְּמָעוֹת
גּוּפוֹ יִרְפֶּה וְיִטֶּה לִמְעֹד
וְהוּא יְבַקֵּשׁ – לֹא עוֹד!

וְהָיָה כָל-הָרֹאֶה, וְאָמַר לֹא-נִהְיְתָה וְלֹא-נִרְאֲתָה כָּזֹאת, לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂימוּ-לָכֶם עָלֶיהָ, עֻצוּ וְדַבֵּרוּ
(שופטים יט, ל).

לֹא עֵת נָקָם הִיא
וְהַצָּעַת מִינֵי עֳנָשִׁים אַכְזָרִיִּים.
הָאַכְזָרִיּוּת תָּמִיד בְּאַכְזָרִיּוֹת תֵּעָנֶה.

אֲנִי רַק חוֹשֵׁב עַל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה
וְעַל כְּאֵבָהּ הַבִּלְתִּי נִתְפָּס
הִיא לֹא תַּשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ בָּרָמָה מֵעַל דַּפֵּי הֲפֶיְסְבּוּק
וְלָהּ לֹא יוֹעִילוּ כֹּל צִחְצוּחֵי הַחֲרָבוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל שְׁלוֹמָהּ
וְעַל שְׁלוֹמֵנוּ.

בַּחוּרִים מְנֻמָּסִים, עָמְדוּ בַּתּוֹר
בַּחוּרִים מְנֻמָּסִים, הִסְתַּנְוְרוּ מֵהָעוֹר
בַּחוּרִים מְנֻמָּסִים, נִכְנְסוּ לַחוֹר
בַּחוּרִים מְנֻמָּסִים, פָּעֲרוּ בּוֹר.

בַּחוּרִים אֲרוּרִים, רָצְחוּ בְּקֹר
בַּחוּרִים אֲרוּרִים, רָכְבוּ כְּשׁוֹר
בַּחוּרִים אֲרוּרִים, כִּבּוּ אֶת הָאוֹר
בַּחוּרִים אֲרוּרִים, חֵלֶק מִדּוֹר.