לובן החלב
(חשבתי על שיר קצר בלילה, אך לא כתבתי אותו והוא נשכח. תחתיו כתבתי שיר זה מרסיסיו של הקודם, אף שאיני יכול לעמוד מאחורי חיבוריו).

טָבַעְתִּי בְּלֹבֶן הֶחָלָב
הַנִּשְׁפָּךְ כְּמַיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
נָגַעְתִּי בַּקִּיר הַמֻּזְהָב
וְלֹא אָמַרְתִּי מַיִם מַיִם

הֵרַמְתִּי דֶּגֶל לָבָן
וְגַם הֵרַמְתִּי יָדַיִם
זֶה לֹא הִסְפִּיק לָהֶם, כַּמּוּבָן
וְיִבְכּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

(נסיון שני, קצת יותר מושכל) –

גָּמְרוּ לַחֲלֹב אֶת הַפָּרָה הַמִּסְכֵּנָה
וְלֹא נוֹתַר בָּהּ חָלָב
רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים
זֶה מָה שֶׁנּוֹתַר עַכְשָׁו.

וּבַמֶּה נַאֲכִיל אֶל יְלָדֵינוּ
וְנַכְנִיס בְּעַצְמוֹתֵיהֶם סִידָן?
וְאֵיךְ נָכִין אֶת הַנֵּס שֶׁלָּנוּ?
אָנוּ עַל סַף אָבְדָן.

הָעָם קָם תַּחַת הַמַּגָּף הָאָדֹם
וְיֹאמַר הָעָם – יוֹתֵר לֹא אֶדֹּם
אָבוֹא חָמוּץ בְּגָדִים מֵאֱדֹם
כִּי הִנֵּה נֶחֱצָה הַקַּו הָאָדֹם.

הֶעָם אָמַר – לֹא אֶהְיֶה יוֹתֵר הֲדוֹם
לְרוֹדָן שֶׁעוֹבֵר בָּאוֹר הָאָדֹם
מִשְׁטָר זֶה הוּא לָנוּ סָדִין אָדֹם
אֲנַחְנוּ מְרִימִים דֶּגֶל אָדֹם.

אַלְלַי לִי שֶׁהָיִיתִי בֶּן לְעַם מְטֻמְטָם
כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה – עַם נָבָל וְלֹא חָכָם
אַךְ אִם הָיָה אוֹמֵר זֹאת הַיּוֹם הָיוּ מְכַלִּים בּוֹ אֶת זַעְמָם
הָיוּ מַכְלִימִים אֶת פָּנָיו וּמַחֲלִים אֶת נֶפֶשׁ הַתָּם.

עַל כֵּן, אַלְלַי לִי שֶׁהָיִיתִי בֶּן לְעַם מְטֻמְטָם
עִם שֶׁרְצָחוּנִי נֶפֶשׁ וְשָׁפְכוּ אֶת הַדָּם
עִם הַגִּיגָנִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁאֵין בִּלְתָּם
רָצְחוּ אוֹתִי עִם אֱלֹהַי וַעֲדַיִן הַמַּסָּע לֹא תַּם.

הוֹ, אַלְלַי לִי שֶׁהָיִיתִי בֶּן לְעַם מְטֻמְטָם
וְהָיִיתִי מְקַלְּלָם נִמְרָצוֹת אַךְ בַּסִּירָה אֲנִי אִתָּם
אָמְנָם כֵּן, אֲנִי אִתָּם, אִתָּם, אַךְ לֹא כְּמוֹתָם
מִי יִתֵּן וְיִסְתַּיֵּם הַמַּסָּע וְנִקִּיתִי וְאֵיתָם.

אילוסטרציה –

הִגִּיעוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ
אֲבָל אֵין שׁוּם אִיִּים
טָבַעְנוּ בְּזֻהֲמָה וּבָרֶפֶשׁ
בַּמַּיִם הַזְּדוֹנִים וְהָרָעִים
עֵינֵינוּ שָׂבְעָה טֶפֶשׁ
שֶׁל הַזְּחוּחִים וְהַגֵּאִים
וְאֵיךְ נֵצֵא מֵהָעֶפֶשׁ?
בְּהֶסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל אֱלֹהִים.

אֲנִי תּוֹפֵס אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי קָצוֹתָיו
וּמְדַלֵּג
כְּמוֹ מַנְהִיג שֶׁרוֹאֶה אֶת שְׁנֵי זִרְמֵי הֶעָם
וּמְפַלֵּג
צַד אֶחָד עָשִׁיר וּמִתְנַשֵּׂא
שֵׁנִי עִלֵּג
אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם אֵין יוֹדֵעַ
צַו הַבְלֵג.

זֶהוּ מִשְׂחָק מָכוּר וְצֶדֶק אֵין
אִידֵאָה פִיקְס
מָתַי יָקוּם לָנוּ לוֹחֵם
כְּמֶלְקוֹלְם אִיקְס?

הַכֹּל דֻּכָּא תַּחַת הַמַּגָּף הַשָּׁחֹר
גַּם הַהוּמוֹר וְגַם הַהוּמוֹר הַשָּׁחֹר
מְחַכִּים שֶׁיַּגִּיעַ הַמָּוֶת הַשָּׁחֹר
בְּחָכְמוֹת שֶׁלָּכֶם חִדְּלוּ נָא לִסְחֹר.

כַּמָּה נֵלֵךְ סְחוֹר-סְחוֹר?
כַּמָּה נֵלֵךְ לְאָחוֹר, לְאָחוֹר?
הֵבִיאוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהִכְנִיסוּהוּ לְחֹר
אֶת הַחָכְמוֹת שֶׁלָּכֶם הִפְסִיקוּ לִמְכֹּר.

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ
אֲבָל רַק אִתּוֹ, לֹא עִם אֲנָשִׁים
עִם אֲנָשִׁים תַּפְעִיל אֶת כָּל תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ
הָיָה עַרְמוּמִי וּמָנִיפּוּלָטִיבִי וּמַאֲשִׁים.

זְכֹר מָה עָשָׂה יַעֲקֹב לְעֵשָׂו
כְּשֶׁזֶּה יָצָא לְהָבִיא צַיד לְאָבִיו
עַרְמוּמִי הוּא הָיָה בְּכָל מַעֲשָׂיו
הוּא לֹא הָיָה נִימוּסִי וְחָבִיב.

זְכֹר אֵיךְ אַבְרָהָם רִמָּה אֶת פַּרְעֹה
וְאֵיךְ יִצְחָק רִמָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ
אֵלֶּה אֲבוֹתֵינוּ וּמֵהֶם צָרִיךְ לִרְאוֹת
אֵלֶּה מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

לָכֵן חֹק הַיִּשְׂרְאֵלִי – אַל תִּהְיֶה פְרַאיֵיר!
וְנִסְמָכָיו – סְמֹךְ, וְיִהְיֶה בְּסֵדֶר
הֱיֵה רַמַּאי כְּמוּסַכְנִיק הַמַּחֲלִיף טָיֵיר
כִּי זֶה חֹק יִשְׂרָאֵל וְדִין הָעֵדֶר.

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים
כָּךְ אָמַר הָאֵל לְאַבְרָהָם
אֲבָל רַק לְפָנַי, הַמַּכִּירְךָ לִפְנַי וְלִפְנִים
וְלֹא עִם כָּל אָדָם וְאָדָם.

עַד כָּאן הַדְּרָשָׁה, וְהִיא יָפָה
אַךְ נִזְכֹּר שֶׁיַּעֲקֹב הָפַךְ לְיִשְׂרָאֵל
וְעִם כָּךְ שִׁנָּה לְגַמְרֵי הַשְׁקָפָה
הַאִם לֹא הֲבַנְתֶּם אֶת מוּסַר הַהַשְׂכֵּל?

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל
כִּי שָׂרִיתָ – גַּם מִלְּשׁוֹן יָשָׁר!
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים
נוּ, מִתְבָּרֵר שֶׁאִם רוֹצִים אֶפְשָׁר.

הַהַפְגָּנוֹת פָּגָנִיּוֹת וְהַתְּפִלּוֹת תְּפֵלוֹת
אַךְ אֵלּוּ דִּבְרֵי רוּחַ
מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ לֹא לְהַפְלוֹת
וְרַק לְהִמָּנַע מֵהָאֵרוּחַ.

כִּי הַיֵּשׁ דָּבָר יוֹתֵר מְסֻכָּן
מְאַשֵּׁר נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל עוֹד אָדָם?
הַשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַדֵּנוּ כָּאן
וְאֶל תַּפְלוּ בֵּין דָּם לַדָּם.

אֲלָפִים אַלּוּפִים בָּעֵמֶק הֶחָרוּץ
נִכְנְסוּ לָרֶכֶב בְּלִי תֵּרוּץ
כְּנֶגֶד הֶעָרִיץ יָצְרוּ עָרוּץ
הַסֶּגֶר שֶׁקָּבַע הִנֵּה פָּרוּץ

הָעָם הַזֶּה מֵחֹמֶר טוֹב קָרוּץ
תֵּן לוֹ מַטָּרָה וְהוּא יָרוּץ.

כֶּלֶא הַהִגָּיוֹן בָּטוּחַ, אֲבָל הוּא מֻגְבָּל
בַּחוּץ יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁלֹּא הֶעֱלֵיתָ עַל הַדַּעַת בִּכְלָל.
צִפּוֹר בִּכְלוּב זָהָב – הַאִם הִיא עֲדַיִן שָׂרָה?
יוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת עָפָה בַּמֶּרְחָב וְתָרָה.