טִפְּשׁוּת, גַּאֲוָה וְרֶשַׁע
זֶה הַשִּׁלּוּשׁ הַמֻּשְׁלָם
לְהַתְמִיד בְּדֶרֶךְ הַפֶּשַׁע
– הֶחָרוּז הַוָּתִיק מִכֻּלָּם.

לִהְיוֹת בְּתוֹךְ סְחַרְחֶרֶת
שֶׁאֵין מִמֶּנָּה יְצִיאָה
לְנַסּוֹת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
וְלִרְאוֹת שֶׁגַּם הִיא לֹא מְצִיאָה.

כִּי הַחַיִּים מַמְשִׁיכִים בְּרֶצֶף
וְלַאֲנָשִׁים יֵשׁ דְּחָפִים וִיצָרִים
אָז הֵם יוֹצְאִים בְּשֶׁצֶף קֶצֶף
וְאֶת רַגְלֶיךָ מְצֵרִים.

וְאֶת נַפְשְׁךָ מְצַעֲרִים
אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֵלֶּה
לָהֶם סְחוֹרוֹת מְיַצְּרִים
הָעֲבָדִים, שׁוֹכְנֵי הַכֶּלֶא.

החתול
(בעקבות השיר 'חתול בדירה ריקה' של ויסלבה שימבורסקה, שהעלתה רחל אליאור)

הֶחָתוּל יוֹשֵׁב בְּפִנָּתוֹ, מִתְכַּרְבֵּל עַל הַסַּפָּה, וְקוֹרֵא סֵפֶר
אֲנָשִׁים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים, דּוֹרוֹת הוֹלְכִים וּבָאִים, וְהוּא עַל הַסַּפָּה, קוֹרֵא סֵפֶר
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא חָתוּל.

מַגִּישִׁים לוֹ קַעֲרַת חָלָב וְהוּא אוֹכֵל
מִדֵּי פַּעַם רַחֲצָה
בִּשְׁאַר הַזְּמַן הוּא מִסְתּוֹבֵב בֵּין הָרָהִיטִים, מִתְמַתֵּחַ, מִתְחַכֵּךְ, וּמִדֵּי פַּעַם גַּם מְיַלֵּל.
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא חָתוּל.

לֹא נוֹתְנִים לוֹ לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁמֶּנֶת
הַסַּקְרָנוּת הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ
לֹא קָנוּ אוֹתוֹ בַּשַּׂק, אֶלָּא בָּדְקוּ טוֹב-טוֹב לִפְנֵי
בְּיֵאוּשׁוֹ הוּא קוֹפֵץ מֵהַחַלּוֹן, אֲבָל נוֹחֵת עַל הָרַגְלַיִם, וּמַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא חָתוּל.

אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁחַיָּיו נְעִימִים
הוּא צוֹפֶה בְּמַעַלְלֵיכֶם וּמִצְטַמְרֵר
רְאִיתֶם פַּעַם חָתוּל מִצְטַמְרֵר?
זֶה מַרְאֶה מְאוֹד מַצְחִיק, כְּדַאי לְהַעֲלוֹת לְפֶיְסְבּוּק.
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא חָתוּל.

לְמַעֲשֶׂה, חַיָּיו כְּלָל לֹא נְעִימִים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַלְּלִים בּוֹ
וּמַאֲשִׁימִים אוֹתוֹ בְּכָל הַצָּרוֹת
כְּבָר הָרְגוּ אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל יֵשׁ לוֹ תֵּשַׁע נְשָׁמוֹת.
מָה תֵּשַׁע? תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע נְשָׁמוֹת!
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא חָתוּל.

אֲבָל הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת עַל צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים
לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי אָדָם
כָּךְ שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ
וְהוּא עֲדַיִן מִתְלוֹנֵן, לָמָּה?
מָה אַתֶּם רוֹצִים? הוּא לֹא חָתוּל!

עֵדֶר כְּבָשִׂים רוֹעֶה בָּאָחוּ
כַּמָּה פַּסְטוֹרָלִי
בָּאָרֶץ בָּהּ כָּל זָר אַח הוּא
לָמָּה זֶה רַע לִי?

עֵדֶר הַכְּבָשִׂים לוֹחְכוֹת עֵשֶׂב
וְלֹא מוֹרְדוֹת
אֲנִי מַקְשִׁיב לָהֶן בְּרֹב קֶשֶׁב
יוֹרְדוֹת בַּמּוֹרָדוֹת.

וְהִנֵּה כֶּשֶׂב אֶחָד שֶׁסּוֹטֶה מֵהַתֶּלֶם
וּמֻכֶּה בְּשׁוֹט אַכְזָר
עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין אֶת הַשְּׁתִיקָה וְהָאֵלֶם
כְּשֶׁכָּל אַח הוּא זָר.

אַחֵינוּ, הָאֵין כֻּלָּנוּ בְּרוֹאִים בְּצֶלֶם
וְלָנוּ אָב אֶחָד?
מַדּוּעַ עוֹד נַרְבֶּה בַּהֲטָלַת חֶרְפָּה וְכֶלֶם
וְאָז נִפְחָד?

הַטּוּ כָּתֵף, שְׁכֶם אֶל שְׁכֶם
אִישׁ לְאֶחָיו יֹאמַר חָזָק
גְּשׁוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּרֶתֶת וּבְרֶחֶם
וּפוֹגְגוּ אֶת הַמֶּרְחָק.

רוֹצִים אַתֶּם מְדִינָה דֵּמוֹקְרָטִית
דֵּמוֹקְרָטִית וִיהוּדִית
אַךְ בֵּינְתַיִם קִבַּלְתֶּם מְדִינָה אַנְטִיפָּתִית
אִם אֵין בָּהּ עֶזְרָה הֲדָדִית.

הֵן זֶה מָה שֶׁתָּמִיד אָמַרְתִּי
יְכֻנַּן פֹּה הַשִּׁוְיוֹן!
הֵן זֶה מָה שֶׁתָּמִיד זִמַּרְתִּי
וְחוֹזֵר לוֹ הַפִּזְמוֹן.

אִם יֵשׁ אֱלֹהִים
יִשְׂרָאֵל תְּשַׁלֵּם עַל פְּשָׁעֶיהָ הַנּוֹרָאִיִּים
אִם בָּעוֹלָם יֵשׁ צֶדֶק
מִישֶׁהוּ יְשַׁלֵּם עַל הַנֶּזֶק
אֲבָל בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ פְּשָׁעִים מִתְבַּצְּעִים בְּכָל מָקוֹם
וַאֲנִי לֹא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ שֶׁקָּם לִנְקֹם
הָעַוְלָה נִמְשֶׁכֶת מִיּוֹם לְיוֹם וּמִדּוֹר לְדוֹר
עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה שֶׁהוּא לֹא הָאוּלָם, אֶלָּא פְּרוֹזְדוֹר.

יוֹשְׁבִים אוֹכְלִים בִּסְעוּדָה חֲגִיגִית
וּמְלַמְּדִים אֵיךְ כָּפָה הַר כְּגִיגִית
גִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּכַּחַת
כְּטַעַם הַצּ'וּלֶנְט הַמִּתְבַּשֵּׁל בַּקַּלַּחַת.

כָּךְ הַכְּפִיָּה מְחַלְחֶלֶת לַדָּם
שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֵלֶּה
שֶׁלֹּא יֵדְעוּ חֹפֶשׁ לְעוֹלָם
אֲבָל יִשְׂמְחוּ בְּתוֹךְ גְּבוּלוֹת הַכֶּלֶא.

יִשְׂמְחוּ בְּעַצְמָם – וִיאַמְלְלוּ אֶת זוּלָתָם
בַּמַּחְסוֹם, בַּשְּׁטָחִים, בִּפְעֻלּוֹת הַשִּׁטּוּר
לֹא יָבִינוּ פִּשְׁעָם, וְיַבִּיטוּ בְּמַבָּט תָּם
הֲרֵי הַכֹּל בִּגְבוּלוֹת הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר.

על הנרצחת
(על רצח האישה שהתבצע אתמול. בהשראת שיר אחר, של אורית קלופשטוק, שהעלתה רחל אליאור).

בַּיִת, מַפָּה, אִשָּׁה נִרְצַחַת
צָרִיךְ לְנַקּוֹת מִדָּם אֶת הַצַּלַּחַת
וְאֶת הַכַּפּוֹת, הַמִּזְלָגוֹת וְהַסַּכִּין
אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר עִם זֹאת לְהַסְכִּין?

שֻׁלְחָן עָרוּךְ, דִּינֵי רוֹצֵחַ
שָׁרִים עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר לַמְּנַצֵּחַ
לַמְּנַצֵּחַ בַּוִּכּוּחַ, שֶׁבָּא טָעוּן
וּבָאִבְחָה אַחַת סָתַם אֶת הַטִּעוּן.

נִשְׁאֲרָה שִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְּדָמִים
וְהַיְּלָדִים לֹא נִרְדָּמִים
זֶה בִּגְלָלָהּ, הִפְטִיר, אָמַר
וְאָז לָגַם עוֹד יַיִן מַר.

תַּחְלוּאָה
הַמִּלָּה הַזֹּאת מַחְלִיאָה אוֹתִי
מַזְכִּירָה אֶת הַמִּלָּה מֵחְלוּאָה
אֲבָל הִיא בְּנוּיָה בְּמִשְׁקָל מֻכָּר
וְאָמֵרִיקָאִים לֹא יְכוֹלִים לוֹמַר אוֹתָהּ,
בִּגְלַל הַחֵי"ת.
חֵי"ת הִיא אוֹת שֶׁל חִרְחוּר גְּרוֹנִי
חחח וְלֹא שֶׁל צְחוֹק.

בָּדַקְתִּי וְרָאִיתִי כִּי
'בִּיבִיסְטִים' וְ'רַק לֹא בִּיבִּי' הֵם עֲרָכִים בְּוִיקִיפֶּדְיָה
בִּיבִיסְטִים וְרַק לֹא בִּיבִּי הֵם עֲרָכִים
פַּעַם הָיוּ קַפִּיטָלִיזְם וְסוֹצְיָאלִיזְם
פַּעַם הָיוּ לְאֻמִּיּוֹת וְצֶדֶק
הַיּוֹם יֵשׁ בִּיבִיסְטִים וְרַק לֹא בִּיבִּי
שֶׁהִתְחַיֵּינוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

אָז לָמָּה אוֹמְרִים שֶׁהַדּוֹר שֶׁלָּנוּ חֲסַר עֲרָכִים?

במקום שיש ובמקום שאין – לפי חיפוש גוגל

בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה יֵשׁ הַכֹּל
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת שֵׁם הַלֵּב שָׁקֵט
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה יֵשׁ חַיִּים
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אֵין סָפֵק
בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרְפוּ סְפָרִים
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל ה' אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רָצוֹן – יֶשְׁנָהּ גַּם דֶּרֶךְ
בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּרִיאוּת יֵשׁ תִּקְוָה וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה יֵשׁ הַכֹּל

בִּמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.

רַק הַסֵּבֶל מַמָּשִׁי
לֹא בְּגָדִים מִמֶּשִׁי
אַתְּ רוֹצָה לְהִתְמַמֵּשׁ? מַשְּׁשִׁי
זֶה יְגוֹנִי וּמְשׂוֹשִׂי.

כָּל הַטּוֹב נִמְצָא בַּחוּשׁ
בּוֹ אַתָּה חוֹשֵׁב, וּבוֹ אַתָּה חוֹשֵׁק
בּוֹ אַתָּה חוֹשֵׁד, וְגַם חוֹשֵׁשׁ
אִתּוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְאַכְזֵר וְגַם לָחוּס.

אֲבָל בִּרְדִיפַת מָמוֹן
כָּל הַטּוֹב נִמְצָא בָּחוּשׁ
הוּא לֹא בְּךָ, כִּי אִם בַּחוּץ
הַרְחֵק מֵרְדִיפַת רְכוּשׁ.

(החלק האחרון מתכתב עם מורה נבוכים ג, נב, שאומר על רדיפת הממון – 'וזו שלמות שאין מגע בינה ובין אותו האדם כלל', אבל שני הבתים הראשונים בעצם הפוכים לדעת הרמב"ם, שאמר, בעקבות אריסטו, כי 'חוש המישוש חרפה הוא לנו', אז בינתיים אני משהה שיר זה, אז מעלה אותו פה בכל זאת).