בין באך ובטהובן

בֵּין בָּאךְ וּבֶּטְהוֹבֶן
אֲנִי מַעֲדִיף אֶת בֶּטְהוֹבֶן
בֵּין הַמּוּזִיקָה הַשְּׁמֵימִית שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה
וּבֵין רֶגֶשׁ חַי וְעַז
אֲנִי מַעֲדִיף רֶגֶשׁ חַי וְעַז
וַאֲנִי מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשִׁי עֲבוּר כָּךְ.

הישראלים הם אנשים כובשים

הַיִּשְׂרְאֵלִים הֵם אֲנָשִׁים כּוֹבְשִׁים
הַיִּשְׂרְאֵלִים הֵם עֵדֶר כְּבָשִׂים
הַיִּשְׂרְאֵלִים אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים
הַיִּשְׂרְאֵלִים מִשְׁתּוֹלְלִים בַּכְּבִישִׁים.

הַיִּשְׂרְאֵלִים הֵם אֲנָשִׁים כּוֹבְשִׁים
אֶת הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת בַּבַּיִת מְכַבְּסִים
וְגַם אֶת הַמִּלִּים, וְאֶת הַמַּעֲשִׂים
וְכָל דֵּעָה אַחֶרֶת – מְהַסִּים.

הַיִּשְׂרְאֵלִים הֵם אֲנָשִׁים כּוֹבְשִׁים
הֵם מְשֻׁחְרָרִים, וִישִׁירִים, וַחֲצוּפִים
וּכְשֶׁצָּרִיךְ יַפְעִילוּ לַחַץ-מַכְבְּשִׁים
כְּדֵי שֶׁלֹּא נָשִׁים לֵב לַנִּכְבָּשִׁים.

פיזור

פַיְזֶר פִּזְּרוּ אֶת עַצְמוֹתַי לְפִי שְׁאוֹל
וּמָה לַעֲשׂוֹת – אֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל
כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵן מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל
מֵהַמַּצָּב הַזֶּה כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִגְאֹל.

הם ימשיכו, איש בשלו

הֵם יַמְשִׁיכוּ, אִישׁ בְּשֶׁלּוֹ,
כִּתְאֵנִים שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ,
מִכּוֹחַ הַהֶרְגֵּל,
נִשָּׂאִים עַל פְּנֵי הַגַּל,
כִּסְפִינָה הַשָּׁטָה בִּנְתִיבָהּ
אַל עֵבֶר יַעַד לֹא יָדוּעַ
לֹא נוֹטָה יָמִין אוֹ שְׂמֹאל
כָּךְ שָׁבוּעַ אַחֲרֵי שָׁבוּעַ,
כָּךְ הֵם יַמְשִׁיכוּ, אִישׁ בְּשֶׁלּוֹ,
וּבְמִיצָם שֶׁלָּהֶם יִתְבַּשְּׁלוּ
עַד שֶׁיִּתְנַגְּשׁוּ בְּשִׂרְטוֹן
וְיַעֲלוּ לְיוּ-טִיּוּב כְּסִרְטוֹן.

שיר שמח

הַשִּׁלְטוֹן מַפְרִיד, וְאֵין מָה שֶׁיֵּאָחֵד
הַשִּׁלְטוֹן מַפְחִיד, הוּא רוֹצֶה אוֹתְךָ פּוֹחֵד
הָאֱמֶת דְּחוּיָה, הִיא נִמְצֵאת בְּקֶרֶן זָוִית
הִיא מְאוּסָה וּבְזוּיָה, מְעוֹרֶרֶת בְּנוֹ עֲוִית
וְהַשְּׁקָרִים רַבִּים, וְעִמָּם הָרֹעַ
אַתֶּם תִּקְצְרוּ מָה שֶׁהִתְחַלְתֶּם לִזְרֹעַ
וְעַתָּה הִמְשִׁיכוּ בְּשֶׁלָּכֶם, בַּחֲמַת זַעַם
כִּי לְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּבָר אֵין טַעַם.

ג'יזס, אנשים

גִ'יזְס, אֲנָשִׁים, הַאִם לֹא תִּלְמְדוּ לְהִסְתַּדֵּר בֵּינֵיכֶם?
גִ'יזְס, אֲנָשִׁים, הַאִם לֹא תִּלְמְדוּ לְוַתֵּר זֶה לְזֶה, לֹא לִהְיוֹת תַּקִּיפִים מִדַּי, לְרַחֵם זֶה עַל זֶה, גַּם עַל הַזָּר, לַעֲזֹר זֶה לְזֶה, גַּם לַמּוּזָר?
גִ'יזְס, אֲנָשִׁים, הַאִם זֶה הַמֵּיטָב שֶׁתּוּכְלוּ לְהוֹצִיא מֵעַצְמְכֶם? הַאִם אֵין בְּתוֹרַתְכֶם פִּתְרוֹנוֹת?
גִ'יזְס, אֲנָשִׁים, הַאִם לֹא תִּלְמְדוּ? הַאִם לֹא תָּבִינוּ?

עוד מעט יסתיים יום החג

עוֹד מְעַט יִסְתַּיֵּים יוֹם הַחַג
וַאֲנָשִׁים יָשׁוּבוּ לְסוּרָם הָרַע
מָסַךְ הֶעָשָׁן מֵהַמִּצְלֶה יִתְפּוֹגֵג
וְהַחוֹגְגִים יַחְזְרוּ לַשִּׁגְרָה

שִׁגְרַת הַקְּלָלוֹת וְהַגִּידּוּפִים
שִׁגְרַת הַשִּׂנְאָה הַיּוֹקֶדֶת
שִׁגְרַת הַשְּׁקָרִים וְהַסִּילּוּפִים
שִׁגְרַת הָרַצְחָנוּת הַמַּתְמֶדֶת

שִׁגְרַת הָרוֹעַ וְהָאַכְזָרִיּוֹת
שִׁגְרַת רְדִיפַת הַבֶּצַע
שִׁגְרַת הַתִּפְלוּת וְהַבֵּינוֹנִיּוֹת
וְשִׁגְרַת שִׂנְאַת הַפְּשָׁרָה וְהָאֶמְצַע.

וַאֲנִי, אָנָה אֶפְנֶה?
וּמָה אֶעֱשֶׂה עִם חַיַּי?
כֵּיצַד לֹא אֶשְׂנָא וְאֶשָּׂנֵא?
וְהַאִם אוּכַל לוֹמַר לַזֹּאת דַּי?

התקווה

טְרָגֶדְיָה, קָטַסְטְרוֹפָה, וְקָרָהוּ אָסוֹן
לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת הַחִסָּרוֹן
עַד עַכְשָׁו הוּא נִסָּה לְהַעֲמִיד פָאסוֹן
אַךְ מְעֻוָּת לֹא יָכוֹל לִתְקֹן.

כָּל עוֹד הַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר לְתַקֵּן
אוֹמְרִים מְפִיחֵי הַתִּקְוָה
אַל תִּהְיוּ שְׁלִילִיִּים, הַגִּידוּ כֵּן!
תִּרְאוּ שֶׁלֹּא תִּנְחֲלוּ אַכְזָבָה.

הַתִּקְוָה הִיא שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּתֵבַת פַּנְדּוֹרָה
אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁתַּחְרְרוּ כָּל הָאֲסוֹנוֹת וְהַפְּגָעִים
כְּמֹשֶׁה וּכְנֹחַ, אַל תַּבִּיטוּ אָחוֹרָה!
כִּי קָדִימָה הֵם פְּנֵי הַחַיִּים.

אֲבָל לְבַסּוֹף שֻׁחְרְרָה אַף הַתִּקְוָה מֵהָאָרוֹן
שֶׁכֹּה רַבִּים הָיוּ אֲסִירֶיהָ
לְמַעֲשֶׂה הִיא הָיְתָה הַנֶּגַע הָאַחֲרוֹן
וְלֹא נִשְׁאַר כְּלוּם אַחֲרֶיהָ.