תמרור אין כניסה – זה סיפור חיי.
אין כניסה למעגלים החברתיים
אין כניסה לשיח
אין כניסה לשוק העבודה
אין כניסה לשידוכים
אין כניסה למקומות, אלא לאחר בידוק בטחוני
אין כניסה למקומות, אלא בהצגת תו ירוק
אין כניסה לאירועים יקרים, כי אין כסף
אין כניסה לחברת הכותבים, כי אין קוראים ואין קונים
אין כניסה.

כך, מודר מכל הנאה, כאותו רבי אלעזר בן הורקנוס, שאביו הדירו מכל נכסיו.

כך, כמו אותו אדם שמתאר קפקא, שיושב ב'שער החוק', והשומרים לא נותנים לו להיכנס, ולפני מותו לשאלתו הם אומרים לו – השער הזה נוצר רק בשבילך, ועכשיו אנחנו סוגרים אותו.

וּכְבָר עָמְדָה הַסַּכִּין עַל הַצַּוָּאר
וְשָׁחֲטָה
וּכְבָר לָחֲצָה הַיָּד עַל הַשַּׁד
וְסָחֲטָה
וּכְבָר רִקְּדָה הַמַּאֲכֶלֶת בַּבָּשָׂר
וְהִשְׁחִיתָה
וּכְבָר פָּרַח הַזָּדוֹן, יָצְאָה הַצְּפִירָה
וְהֵמִיתָה.

הַשַּׁסּוֹ עִם הַסֵּלוֹלָרִים?
עֲלֵיהֶם כְּבָר דִּבַּרְתִּי
הָרָצִים לְהָרַע?
עֲלֵיהֶם כְּבָר דִּבַּרְתִּי
הַגֶּזְלַיְטִינְג הַגּוֹזֵל?
עָלָיו כְּבָר דֻּבַּר
אֲבָל הִנֵּה שׁוּב חוֹזֵר אוֹתוֹ הַדָּבָר.

עַל סְבָרוֹת מוּל הוֹכָחוֹת?
עַל כָּךְ כְּבָר דִּבַּרְתִּי
עַל אֲטִימַת הָאֹזֶן לְתוֹכֵחוֹת?
עַל כָּךְ כְּבָר דִּבַּרְתִּי
אַךְ כְּאִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר
כִּי הַכֹּל כָּאן נִשְׁאַר אוֹתוֹ הַדָּבָר
בְּמַמְלֶכֶת הַפֶּשַׁע וְהַזָּדוֹן
עַד אֲשֶׁר יָבוֹא יוֹם הַדִּין הָאַחֲרוֹן
אוֹ עַד אֲשֶׁר יוֹבְלוֹ לָאֲבַדּוֹן.

עוֹד יוֹם בּוֹ הָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת
וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְסוֹפֵר שְׂעָרוֹת
רַבִּים הִרְהוּרִים וְרַבּוֹת הַשְׁעָרוֹת
וְדָבָר וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ.

עוֹד יוֹם בּוֹ הָרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת
בּוֹ פּוֹנֶה אִישׁ אִישׁ לְעִנְיָנָיו
וַאֲנִי נִשְׁאָר פֹּה בְּלִי מָה לַעֲשׂוֹת
יָשָׁר, מִסְתּוֹרִי וְעָנָו.

עוֹד יוֹם בּוֹ אֲרוּחוֹת מֻגָּשׁוֹת
וְכֵן גַּם אֲרוּחוֹתַי
וְלַמְרוֹת הַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת
לֹא אֲשַׁנֶּה אָרְחוֹתַי.

עוֹד יוֹם בּוֹ סוֹעֲרוֹת הָרוּחוֹת
וַאֲנִי מְחַכָּה לְאוֹרְחוֹתַי
נוּ, דַּי כְּבָר, כַּמָּה אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת?
אֵלֵךְ מִפֹּה וְדַי.

אילן, אילן
מה יפים ענפייך
עלייך שרו המשוררים
ואותך דימו הנביאים
תחתייך גם ריקדו עובדי האלילים.
אילן, אילן
חסה עלינו מצילך
בארץ קופחת-שמש זו
ידועת תלאובות.
אילן, אילן
ממך החמצן שאנו נושמים
ועלייך יקננו ציפורי-השיר
ואתה רק אחת תבקש –
שנרחיק ממך את אויבך המר,
המסור.

ניצול ממלכת הניצול
אין לי על מה להתנצל.

כשנקטע סיפור חייך
פנה למוסיקה.

את איוולתכם אסכים לשאת,
את רשעתכם לא.

וזו התורה כולה, לפחות יש בחירה –
כתב מישהו בטוויטר
וזה נכון, תמיד זה היה כך,
לגבי,
אתה בוחר, תחליט,
זה התקליט.
אבל אני לא רוצה להכריע,
אני רוצה לשקול בין אפשרויות,
בכל פעם.
כן, יש לי כמה עקרונות מוצקים,
אבל לא כל דבר מוכרע ומוחלט.
צריך לאפשר את החופש לשקול,
צריך לאפשר את החופש להתבונן, להתבונן, להריח,
ובינתיים לאפשר מרחב מחייה סביר.
כן, צריך לאפשר את החופש.
אבל את כל זה אין בינתיים,
כל המערכות בנויות על דברים שהוכרעו כבר,
על אנשים שהוכרעו כבר,
על אנשים כורעים,
על אנשים הכורעים ומשתחווים לאלוהים או לאליל כזה או אחר,
ואשר כורעים תחת עומס משאם.
ואני אומר דבר פשוט –
תנו את החופש!

טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.

תהלים לז, טז.

עָדִיף לָשֶׁבֶת לְבַד
מִלִּהְיוֹת בְּמַמְלֶכֶת הַשִּׁסּוּי
עָדִיף לָשֶׁבֶת בָּדָד
מִלִּהְיוֹת בְּמַמְלֶכֶת הַבִּזּוּי
עָדִיף לִהְיוֹת אֶחָד
מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת בְּרִבּוּי
עָדִיף לִהְיוֹת מְיֻחָד
מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת בְּחִקּוּי.