בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן
הִטְבִּיעוּ בִּי סִימַן בַּעֲלוּת
צָרְבוּ אוֹתוֹ בִּבְשָׂרִי וּבְנִשְׁמָתִי.
הַכָּתוּב אוֹמֵר –
גּוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ מוֹת יוּמַת –
וְאֵלֶּה מָכְרוּ.
הַכָּתוּב אוֹמֵר –
לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ –
וְאֵלֶּה רָדוּ.
הַכָּתוּב אוֹמֵר –
אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ –
וְאֵלֶּה חִלְּלוּ.
הַכָּתוּב אוֹמֵר –
לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ –
וְאֵלֶּה הוֹנוֹ (בַּעֲבוּר הוֹנָם).
הַכָּתוּב אוֹמֵר –
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק –
וְאֵלֶּה שִׁקְרוּ.
וְעוֹד כְּתוּבִים רַבִּים יֶשְׁנָם
וְעַל כֻּלָּם עָבְרוּ
וְאַחַר כָּךְ יִסְתּוֹפְפוּ בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם
וִיבַקְּשׁוּ 'מְדִינָה יְהוּדִית'.
שֶׁכֹּה יַעֲשֶׂה לָהֶם אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף.

אֶפֶס, כִּי לֹא יֶחְדַּל בְּךָ הַדַּל
עָנִי וָדַל וּמְדֻלְדָּל
הַמְּבֻזֶּה וּמְזֻלְזָל
וְכָךְ גַּם כָּתְבוּ חָזָ"ל! –
עָנִי חָשׁוּב כְּמֵת, כְּזַ"ל
כָּל הַיּוֹם עֲשׁוּק וְנִגְזָל
לַחְמוֹ הֻמְעַט, כַּסְפּוֹ אָזַל
אֵין לוֹ אַף טִפַּת מַזָּל.
עֵינוֹ נִגְּרָה, אַפּוֹ נָזַל
אַךְ לֹא רִמָּה וְלֹא פָּזַל
אֶל מוּל הָעֲשִׁירִים הַמְּנֻוָּלִים
שֶׁעָשְׁרָם – מֵעֹשֶׁק הַדַּלִּים.

עוֹלַמְכֶם, בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, הוּא עוֹלָם רַע מְאוֹד
עוֹלַמְכֶם, סוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים, הוּא עוֹלָם רַע מְאוֹד
הֶעָנִי, שֶׁבָּא לְכַסּוֹת בְּצִלְּכֶם, גַּם אֶת נִשְׁמָתוֹ תְּחַמְּסוּ
וּבֵינֵכֶם סוֹדוֹת תִּכְמְסוֹ
אֵיךְ אֶת דַּרְכּוֹ תְּחַסְּמוּ
וְתַפְשִׁיטוּ גַּם אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו
כְּעֵץ הַנִּגְזָם מֵעָלָיו.
וְעֵת הֶעָנִי הוֹלֵךְ וְדַל
אַרְנַקְכֶם רַק הוֹלֵךְ וְגָדַל
תֵּשְׁבוּ וְתָסֵבּוּ עַל שֻׁלְחַן עֲשִׁירִים
וּלְעָנִי תַּשְׁלִיכוֹ רַק שְׁיָרִים
כְּאִלּוּ הָיָה הוּא כֶּלֶב עָזוּב
כֶּלֶב עָצוּב הַנָּעוּל בִּכְלוּב
אַךְ הֲלֹא תָּבִינוּ, חֵי נַפְשְׁכֶם
זֶה הֶעָנִי הוּא אֲחִיכֶם.

אָכֵן, נִקְשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ
אֲנִי חָשַׁבְתִּי בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה
וּבַסּוֹף מִתְבָּרֵר – כְּאָסִיר.

אֶת הָאוֹר – כִּבִּיתֶם
אֶת הָעֵץ – גְּדַעְתֶּם
עַכְשָׁו תִּסְתַּדְּרוּ בַּחֹשֶׁךְ, בְּלִי חַמְצָן.

אני משועבד לאור
אני משועבד לרוח
אני הולך לפי טבעי, לפי הכרח טבעי
אך באים עריצים
עם כלי ברזל מפורזלים
ומנסים להטביע עליי חותם
ומנסים להטביעני במצולות.
מי יצילני מן העריצים
מי ישחררני מכלי משחיתם
ומהטכנולוגיות המשוכללות שלהם?
סעדי במרומים.

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.
יוֹשְׁבִים לָהֶם בַּעֲלֵי הַבָּתִּים וְצוֹפִים
סוֹקְרִים אֶת הַסְּבִיבָה מִמִּרְפְּסוֹתֵיהֶם
הַדִּירָה רְשׁוּמָה עַל שְׁמָם בָּטַאבּוּ
וְגַם כַּמָּה אֲנָשִׁים.

מִתְרוֹצְצִים לָהֶם הַמְּשׁוֹרְרִים בָּרְחוֹבוֹת
טְרוּפִים בְּדַעְתָּם וְנִרְדָּפִים
אַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לַכּוּךְ שֶׁלָּהֶם וְיִבְכּוּ
וּמִדִּמְעָתָם יָפִיקוּ שִׁיר.

אֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה יִשְׁלְחוּ לִכְתַב עֵת
וִיפַרְסְמוּ אוֹתוֹ בְּחִנָּם
יִקְנוּ בַּעֲלֵי הַבָּתִּים אֶת כְּתַב הָעֵת
וְיֵהָנוּ מֵהַשִּׁיר.

אֲבָל אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן עַל אַדְמַת נֵכָר?
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר צִיּוֹן בִּסְדוֹם וּבְמִצְרַיִם?
אִם אֶשְׁכָּחֲךָ יְרוּשָׁלַיִם תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי
אַךְ אַתְּ כְּבָר אֵינְךָ מָה שֶׁהָיִיתָ.

אָדֹם הוּא צֶבַע הַתְּשׁוּקָה.
יָרֹק הוּא צֶבַע הַטֶּבַע.
אֵלֶּה צְבָעִים שֶׁהָיִיתִי בָּקִי בָּהֶם.
בָּאָה הִיא וְלִמְּדָה אוֹתִי אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַצֶּבַע הַצָּהֹב, לִמְּדָה – וְהָלְכָה.
אַךְ אֶת שִׁעוּר הַצֶּבַע הַצָּהֹב אֵינִי שׁוֹכֵחַ.

בּוֹאוּ נִשְׁבֹּר אֶת לִבּוֹ
וְאָז נִרְאֶה מָה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו
אָמְרוּ אַחֵי יוֹסֵף.
אָז נַשְׁלִיכֵהוּ לַבּוֹר
כּוֹאֵב וְדוֹאֵב
וְזֶה אֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף קוּם.
אָמְרוּ, וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם.

מִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר,
מְמָרֵר בִּבְכִי
וּמְמַלְמֵל: רְשָׁעִים, רְשָׁעִים
רְשָׁעִים, רְשָׁעִים, רְשָׁעִים
וְשׁוּב:
רְשָׁעִים, רְשָׁעִים, רְשָׁעִים.
אֲפִלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ
אֲבָל הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת מִמֶּנִּי
עִם הַבְּכִי.