עָיַפְתִּי
כַּמָּה נוֹרָא הוּא
טֵרוּפָם.

קְחוּ אֶת שִׁקְרֵיכֶם,
אֶת כַּסְפְּכֶם,
אֶת תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם
וְהִנִּיחוּ לִי לִגְוֹעַ
עִם אֱלֹהַי.

יוֹשְׁבִים לָהֶם עַל הַטִּיטָנִיק
מוֹזְגִים כּוֹסוֹת
וְצוֹחֲקִים,
וּמְטִילִים אֶת יוֹנָה הַמַּיְמָה.

הַכֶּסֶף

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל דָּבָר בִּשְׁבִיל כֶּסֶף
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַּעֲשׂוּ עֲוָלוֹת נוֹרָאִיּוֹת בִּשְׁבִיל כֶּסֶף
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַעֲשׂוּ עֲוָלוֹת נוֹרָאִיּוֹת בְּאֶמְצָעוּת כֶּסֶף
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַּשְׁקִיעוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף כְּדֵי לַהֲרֹס לַאֲחֵרִים אֶת הַחַיִּים
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיְּקַבְּלוּ הַרְבֵּה כֶּסֶף כְּדֵי לַהֲרֹס לַאֲחֵרִים אֶת הַחַיִּים
וְעַל הַדֶּרֶךְ יַהַרְסוּ גַּם לְעַצְמָם
אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַנֶּפֶשׁ
כִּי הַבֶּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח
וְהַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינַי חֲכָמִים.

וְהַכֶּסֶף הוּא גַּם זֶה שֶׁאוּלַי יַעֲנֶה עַל הַכֹּל
אַךְ לֹא יוּכַל לִתְקֹן אֶת הַמְּעֻוָּת
וְלֹא יוּכַל לְהַחֲזִיר אֶת הַחִסָּרוֹן.

הכול שב כשהיה
אותו דיכוי, אותה חרפה
וכך נראה להם שנוכל להמשיך.

עשו עליך סיבוב, הרוויחו הון
ובינתיים התקדמו מחוגי השעון
והפער כה גדול שזה מביך.

אך הם אינם מביטים לאחור
מה שלא מסתדר מוחבא בחור
ומה שלא בא טוב בעין – נשליך.

יקח אותם האופל, בני עוולה
אנשי מצרים וסדום ועמורה
אבל הרי יקרה מה שצריך.

אנשי סדום הרשעים
עושקי העני
יושבים על הר דינרי זהב
ומטיפים מוסר
מפשיטים את בגדיו ומחלקים ביניהם
ואז מצביעים עליו וצוחקים –
יא ערום.

עקפו אותי
דילגו עליי
בכוח ובכפייה
רק שלא לשמוע מה בפי.

טוב, זה כבר לא משנה
אם אנצח או לא אנצח
אם אנוצח
אם אירצח.
כאבי כה מר
וגורלי כה אכזר
שכבר לא משנה לי דבר.

אני כיבדתי את פרטיותה כדי לכבד את פרטיותה
היא ניצלה את פרטיותה כדי לבסס את שקריה
ומשגיליתי את שקריה היא לא הודתה
אלא רתמה את כל העולם מאחוריה
כך הלכתי וקמלתי והיא הלכה ופרחה
עד שאפסו סיכויי
כי השקר משתלם והאמת מביכה
-וכך נהרסו חיי.

מְדִינָה שֶׁכֻּלָּהּ בִּטָּחוֹן.
מְדִינַת שְׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן.
מְדִינָה שֶׁכֻּלָּהּ סִכְלוּת
מְדִינָה שֶׁצְּרִיכָה הִסְתַּכְּלוּת.
מְדִינַת פֶּשַׁע וְרֶשַׁע
שֶׁמַּזְנִיחָה אֶת חַסְרֵי הַיֶּשַׁע
מְדִינָה נֶעְדֶּרֶת מִשְׁפָּט
וְשֶׁלְּאִישׁ בָּהּ לֹא אִכְפַּת.

אַנְשֵׁי הַכְּסָפִים לְעוֹלָם לֹא יָבִינוּ אֶת הַמְּשׁוֹרְרִים
הַמְּשׁוֹרְרִים לְעוֹלָם לֹא יָבִינוּ אֶת אַנְשֵׁי הַכְּסָפִים
הָאֶחָד נוֹתֵן אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּשִׁיר שֶׁמְּעַטִּים יִקְרְאוּ, וְאַף אֶחָד לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ עָלָיו
הַשֵּׁנִי יוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתָם שֶׁל אֲחֵרִים
אֵלֶּה בְּמִסְפָּרִים וְאֵלֶּה בַּסְּפָרִים.

אַנְשֵׁי הַכְּסָפִים, תְּנוּ לַמְּשׁוֹרֵר אֶת עֲלִיַּת הַגַּג שֶׁלּוֹ
וְאַל תְּרַמּוּ אוֹתוֹ.

העורב והיונה
הָעוֹרְבִים רָעִים
הֵם מְקַרְקְרִים בְּעֹז
אֲבָל אִם תְּנַסֶּה לְהַבְרִיחַ אוֹתָם הֵם יִזְכְּרוּ אוֹתְךָ עַד יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן
וְיָבוֹאוּ לְהָצִיק לְךָ.
אֲבָל הַיּוֹנִים פְּשׁוּטוֹת וּנְעִימוֹת
עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁעִירִיּוֹת קוֹנוֹת אוֹתָן כְּדֵי לָשִׂים בַּכִּכָּרוֹת
שֶׁיִּהְיֶה לַתַּיָּרִים מָה לְצַלֵּם.
עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִמְשִׁילוּ אוֹתָן לְאַהֲבָה –
זוּג יוֹנִים הֵם זוּג מְאֹהָב.

הָעוֹרְבִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שְׁחֹרִים.
הַיּוֹנִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לְבָנוֹת.

נֹחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב וְאֶת הַיּוֹנָה
הָעוֹרֵב חָזַר כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא וְלֹא הָיְתָה בְּשׂוֹרָה בְּפִיו
וְאִלּוּ הַיּוֹנָה חָזְרָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת בְּפִיהָ
וּבִשְּׂרָה עַל סוֹף הַמַּבּוּל.