לימוד זכות
רַבִּי יִצְחָק מִבַּרְדִּיצֶ'ב,
סָנֵגוֹרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל
תָּמִיד לִמֵּד זְכוּת.
גַּם רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלָב אָמַר –
תָּמִיד לָמְדוּ זְכוּת.
וְלָכֵן לִמַּדְתִּי זְכוּת –
הִפִּילוּנִי בַּפַּח וְאָמַרְתִּי –
אַךְ מִקְרֶה הוּא,
שַׂדְּדוּנִי וּרְצָצוּנִי וְאָמַרְתִּי –
אֵין הֵם מִתְכַּוְּנִים,
הִכְתִּימוּ אֶת שְׁמִי וְאָמַרְתִּי –
אַךְ מִשְׁגֶּה הוּא,
הִכּוּנִי בְּאֶגְרוֹף וְאָמַרְתִּי –
הַשָּׂטָן כַּנִּרְאֶה מְבַלְבְּלָם.
וַעֲדַיִן קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל
זָדוֹן אֲמִתִּי וְרֹעַ.
אַךְ עַתָּה תַּמָּה הַזְּכוּת.

אֲנִי, אֲנִי לֹא רָצִיתִי בָּזֹאת
בְּכָל הַטֵּרוּף הַגְּרַנְדְּיוֹזִי הַזֶּה.
אֲנִי רָצִיתִי לָשֶׁבֶת בְּבֵיתִי, עַל כֻּרְסָתִי, וְלִקְרֹא סֵפֶר, לְאוֹר הַמְּנוֹרָה.
אוּלַי עִם בַּת הַזּוּג בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

כמה חבל
אבל המזל אזל
הלך ונזל
הלך ונגזל

ותכף הוא ז"ל
זה המזולזל
צנח לו צלצל
צנח ונפל.

כל איש יאבל
על זה המחדל
על עושק הדל
אך היה פה נבדל!

היה לה פוטנציאל
אבל העניין הוכשל
היינו יכולים לומר במזל
אלמלא חיבלו בגלגל

ועתה היא צונחת במדרון
הושתק הגיל והרון
השמחה שוב חזרה לארון
אם ידעו זאת יהיה פה חרון.

ולכן הם עתה מסתירים
מלאי מניפולציות ושקרים
מדברים אבל לא עוזרים
מבטיחים אך תמיד מאחרים.

ועל זאת נותר רק לבכות
במקחה לא הצליחה לזכות
כך תלך בעיניים רכות
עד ישמעו האזעקות.

שיר הכעס היומי.

רוצחים
חכמים בעיניהם, לא מקשיבים.
הורסי האנושות.
אכזרים
חכמים להרע. בוגדים
הורסי כל דבר טוב
ובעצמם לא עושים שום טוב
איך נפלו גיבורים ביד הערלים
אנשי תועבות ואיסור
מוליכי שולל וצוברי שלל
חסרי גבולות השמים הגבלות
אנשי ההון והאון והעוון
ולסיכום – רשעים ארורים.

פרגמנטים –

יש להם סדרים
וכולם מקולקלים
אתה הולך בנתיבם
ואובד לעולמים.

*

הכול אפשר לקנות
גם אנשים, גם ממשלות
אם יש מספיק מזומנים
אתם תמיד מוזמנים.

*

הם רודפים תענוגות
לא צדק ולא אמת
לכן רודפים את העני
שבעיניהם חשוב כמת.

*

עם יד מלאה ב-קֵש
אנשים ימכרו גם את נשמתם
גם אם את חייו יבקש
יהרגו הם את התם.

*

שה' יעזור, רק נהיה יותר גרוע
אבל כבר מת, אז גם יותר רגוע
אם תפגוש אותי, תתכונן להזדעזע
אבל אין מה לעשות, צריך לבלוע את הצפרדע.

*

שואבים משאבים, מנצלים וגוזלים
לוחצים את העם הסחופים ודלים
מחלקים את העוגה ולוקחים את הרוב
ומי שלא יהנהן, ישאר לרעוב.

*

שואבים משאבים, מנצלים וגוזלים
לוחצים את העם הסחופים ודלים
מחלקים את העוגה ולוקחים את הרוב
ומי שלא יהנהן, ישאר לרעוב.

*

שק הכסף שקיבלה
ישרת אותה שנים רבות
ואילו האדם שחיסלה
כבר לא יזכה לבשורות טובות.

*

אכזריותם אין לה קץ
תמימותך הייתה לך לרועץ
עתה כבר לא יועיל שום יועץ
רק להביט על העוול – ולהתפוצץ.

*

פסיכולוגים, שחררו מהאמנים
כי מה אתם מבינים?
לעולם לא תוכלו להבין את נפשם
כי להם באמת נפש, ולכם רק מרשם.

*

הרופאים היום הם החרטומים
כל היום רושמים ורושמים
מנסים להכניס הכול לתבנית
בא משה והרס להם את התוכנית.

*

יושב בבית וגולל את הפיד
וחושב על הישגי ממשלת בנט-לפיד –
הבאת ממשלה קיצונית,
הכנסת המדינה לדפיציט.

*

העכביש טווה את קוריו היטב,
החרק נלכד, פרפר ומת
סבבוהו בכחש ובמידע כוזב
וקברו עמוק עמוק את האמת.

*

אם כבנים אם כעבדים
את אלה מבזים ואת אלה מכבדים
מאלה שוללים ולאלה נותנים
אלה המפלים מכירי הפנים.

*

את האמת אני יודע, אגב
ולכן גם את שקרם הרב
ומה זה עוזר לי עכשיו,
כשכל עולמי – ועולמכם – חרב?

*

הרסו פה את התקווה
מחקו את האהבה
תמורת כוח, הון ושלטון
בשיטות של עולם תחתון.

*

והם לא בוחלים בדבר
מבחינתם כל דבר מותר
גם הדם גם כבוד האדם
הכול כשר בדרך ליעדם.

*

ויעדם הוא כיבוש מחדש
כולל גם בניית המקדש
החלפת בית המשפט בסנהדרין
ויצירת מדינה למהדרין.

*

את יוסף הם השליכו לבור
העדיפו ממון על גבו לצבור
לגמרי ירדו מהפסים
שעל כותנת בגדו המקסים.

הבן המסור,
הבן,
מסרוך.

הבן את המסר,
נסרוך.

יוסף היה המשביר לכל ארץ מצרים
כמו רבי חנינה בן דוסא
היה אוכל כמה חרובים
וכל העולם ניזון מפיו.
לכן גם לא שנא ולא קנא
כי מה הטעם להתחרות זה בזה
ולחרות זה בזה
כאשר העולם מלא בכל-כל הרבה תעלומות.
את התעלומות האלה הוא אהב לחקור
ולכן נקרא צפנת פענח.

ויוסף היה גם המסביר לכל ארץ מצרים
כמו דוד אמסלם בארץ נהדרת
הוא כל הזמן ניסה להסביר
כי אין טעם לפעול אם לא פועלים בחוכמה
ואין טעם לדבר אם לא מדברים בסדר ובקשב
אלא שלא ממש רצו לשמוע אותו
אלא רצו הם כל אחד לעסקיו
לעשות לביתו ולפרנס את משפחתו
דברי חוכמה היו רחוקים מהם
ואורך הקשב שלהם קצר מאוד.

הֵם אוֹמְרִים – לֹא לַעֲנוֹת.
אֲנִי אוֹמֵר – לֹא לְעַנּוֹת.

הפסוק היומי. והיום קטע ארוך.
בזכריה יש קטע המתאר שני מקלות – נעם וחובלים. נעם הוא ההנהגה הרכה, חובלים הוא ההנהגה הקשה. היום קוראים לזה – המקל והגזר.
זכריה מתאר שמטה הנועם נשבר, ומשעה זו נותר רק מטה החובלים.
להערכתי, זה המצב שישראל נמצאת בו היום, תם עידן ההידברות בדרכי נועם, וקם עידן כוח הזרוע הכהניסטי.
התוצאות של דבר זה תהיינה ברורות – גם מלחמה בין ישראל ובין אויביה בחוץ, וגם מלחמה בתוך ישראל בין 'ישראל ויהודה'.

זכריה יא.
שלטון מושחת –
ד כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה. ה אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר בָּרוּךְ יְהוָה וַאעְשִׁר וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן. ו כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת הָאָדָם אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ וְכִתְּתוּ אֶת הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם. 

מלחמה עולמית –
ז וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן. ח וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. ט וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ. י וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים. יא וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי כִּי דְבַר יְהוָה הוּא. 

מלחמת אחים –
יב וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל הַיּוֹצֵר. יד וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.