זוּגוֹת זוּגוֹת נִכְנְסוּ לַתֵּבָה/ חגי הופר
זוּגוֹת זוּגוֹת נִכְנְסוּ לַתֵּבָה
כְּמוֹ זוּג שֶׁבּוֹנֶה בַּיִת
בַּיִת שֶׁל שָׁלוֹם וְשֶׁל אַהֲבָה
וְיוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת.

זוּגוֹת זוּגוֹת נִכְנְסוּ לַתֵּבָה
וּבַתֵּבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר נוֹחַ
כָּךְ גַּם מֹשֶׁה הוּשַׂם בְּקִרְבָּהּ
וְכָךְ מִצַּו פַּרְעֹה הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ.

זוּגוֹת זוּגוֹת נִכְנְסוּ לַתֵּבָה
כַּהֲפָכִים שֶׁמֵּהֶם בְּנוּיוֹת הַמִּלִּים
יֵשׁ מִלִּים שֶׁל רִחוּק וּמִלִּים שֶׁל קִרְבָה
מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם גַּם יוֹרְדִים גַּם עוֹלִים.

וְגַם שְׁבִיעִיּוֹת נִכְנְסוּ לַתֵּבָה
וּפֵרְשׁוּ חֲכָמִים – הֵן לְקָרְבָּן
וַאֲפָרֵשׁ אֲנִי, אִם תֵּבָה הִיא מִלָּה
שְׁבִיעִיָּה הוּא מִסְפַּר הַבִּנְיָן.