מדרש יונתי

מדרש יונתי/ יונה הנביא בבטן הטיטניק
שירי גאולה

רוֹצֶה אֲנִי אֶת אֲהוּבָתִי, אֶת יָפָתִי תַּמָּתִי, אֶת יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֵׁם הַפְּסִיכוֹלוֹגִית שֶׁלִּי, וּבְסֵתֶר רְחוֹב הַמַּדְרֵגוֹת, הַצְּנוּעָה וְהַנֶּחְבֵּאת אֶל הַכֵּלִים, אֶל כְּלֵי הַמִּטְבָּח שֶׁהִיא מְנַקָּה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, וְאֶל אַרְגַּז כְּלֵי עֲבוֹדָה מַרְשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהּ –  תּוֹבֵעַ אֲנִי אוֹתָהּ לִי!

וְהִיא כַּשּׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כְּפִי שֶׁהָיְתָה אִמִּי, כְּשׁוֹשַׁנָּה דָּמָארִי הַמֻּפְלָאָה, שֶׁשָּׁרָה עַל חַבְרְתִי מִימֵי הַלִּמּוּדִים, כַּלָּנִית, וְעַל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, וּכְשׁוֹשַׁנָּה סְטְרוּק הַשַּׁנְטִית עַל כָּרִיּוֹת הַפּוּף שֶׁלָּהּ, מְסַפֶּרֶת עַל אִמָּהּ הַסָּדִיסְטִית, כְּמָשָׁל לַמִּתְנַחֲלִים כֻּלָּם, וְאֵין מַקְשִׁיבִים לָהּ, שֶׁעַכְשָׁו חֲבֵרָה שֶׁלִּי בְּפֶיְסְבּוּק – לֹא אֶרְפֶּה מִלְּחַפְּשָׂהּ!

רוֹצֶה אֲנִי אֶת יוֹנָתִי דַּוְקָא, אֶת יוֹנָתִי הַלְּבָנָה וְהַצְּחוֹרָה, אֶת יוֹנָתִי שֶׁעַל חַלּוֹנִי, מְסַפֶּרֶת לִי סוֹדוֹת, אֶת יוֹנָה ווֹלָךְ שֶׁלִּי, שֶׁעָשְׂתָה חִנּוּךְ מִינִי לַיִּשְׂרְאֵלִים, כְּפִי שֶׁעָשְׂתָה זֹאת רוּת וֶסְטְהַיְמֶר הַמֻּפְלָאָה לָאָמֵרִיקָאִים, וְחִנּוּךְ מִינִי בָּרִיא תָּמִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּסִימַן הַפְּתִיחוּת, וְלֹא בַּחֲשֵׁכָה הַדָּתִית – עוֹרֵג אֲנִי אֵלֶיהָ בִּתְשׁוּקָה בִּלְתִּי מִתְכַּלָּה.

וְאַף אֲנִי יוֹנָה, יוֹנָה הַנָּבִיא שֶׁבְּבֶטֶן הַטִּיטֵנִיק, כְּבָר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וּמִסְּבִיבִי אֲנָשִׁים זוֹלְלִים וְסוֹבְאִים בַּמִּסְעָדוֹת שֶׁעַל הַסִּפּוּן, וְשׁוּב לֹא מַבְחִינִים בַּקַּרְחוֹן הָאֵימְתָנִי שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְהִתְנַגֵּשׁ בּוֹ וְלִטְבֹּעַ, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם בִּלְתִּי מְנֻצָּחִים.
זוֹכֵר אֲנִי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַסֶּרֶט הַיָּפֶה הַזֶּה עִם חֲנִיךְ פֶרָ"ח שֶׁלִּי אָז, נִסִּים כֹּהֵן מִיָּפוֹ, בְּאַחַד הַקּוֹלְנוֹעִים בָּאֵזוֹר, אוּלַי בְּבַת יָם, וְזוֹכֵר אֲנִי גַּם אֶת פְּעִילוּת סִיּוּם הַשָּׁנָה שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ – צִלּוּם שֶׁל כְּלָבִים שׁוֹנִים, מְהַלְּכִים וּמְקַפְּצִים, בְּגִנַּת הַכְּלָבִים הַסְּמוּכָה לְבֵיתוֹ – וַעֲרִיכָתָם לְסֶרֶט קָטָן.
וְיֵשׁ תְּמוּנוֹת הַנֶּחְרָטוֹת בְּרֹאשִׁי בִּגְלַל יָפְיָן הָרַב. כָּךְ לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁל לִיאוֹנַרְדּוֹ דֶּה קַפְּרִיּוֹ וְקֵיְט וִינְסְלֶט עַל חַרְטוֹם סִפּוּן הַטִּיטָנִיק כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ בְּעָצְמָה. וּבַחֲלוֹמִי אַף אֲנִי אֶקַּח יוֹם אֶחָד קְרוּז אֶחָד, אוּלַי שַׁיִט עַל הֲדָנוּבָּה, כְּפִי שֶׁרָאִיתִי בְּסִרְטוֹן תַּיָּרוּת אֶחָד מִבֵּין רַבִּים שֶׁרָאִיתִי, וְשָׁם גַּם אֲנִי אֲחַבֵּק אֶת אֲהוּבָתִי בְּעֹז. מִי יִתֵּן וְזֶה יִקְרֶה יוֹם אֶחָד. לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לְקַוּוֹת. אֶפְשָׁר לִקְרֹא לִי מֵהַבְּחִינָה הַזֹּאת – נִסִּים קִוִּיתִי, אַף שֶׁאֲנִי אִישׁ שֶׁל מֵאִיר אַיְנְשְׁטֵיְן, וְגַם אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּכָה לֹא בּוֹנִים חוֹמָה! אַךְ עַל כָּךְ בְּפַעַם אַחֶרֶת.

רוֹצֶה אֲנִי אֶת יוֹנָתִי תַּמָּתִי הַתַּמָּה, תָּר אֲנִי אַחֲרֶיהָ וְלֹא אֲוַתֵּר עָלֶיהָ, אֶת נִשְׁמָתִי הַתְּאוֹמָה, יוֹנַת הַשָּׁלוֹם שֶׁלִּי שֶׁבְּפִיהָ עָלֶה שֶׁל זַיִת, וְתַלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים כָּעוֹרֵב, זוֹ שֶׁתָּמִיד חָלַמְתִּי עָלֶיהָ וּמְצָאתִיהָ לְדַעְתִּי, בְּדֶרֶךְ הַהוּמוֹר הַמְּיֻחָד שֶׁל אֱלוֹהִים, וּבְיַחַד נוּכַל לִחְיוֹת כְּזוּג יוֹנִים, הַנֶּאֱמָנוּת זוֹ לְזוֹ תָּמִיד, כְּפִי שֶׁחָיוּ אָרִיק אַיְנְשְׁטֵיְן וְאִשְׁתּוֹ סִימָה אֵלִיָּהוּ, כְּגִיטָרָה וְכִנּוֹר.