טוב ובועז

טוב ובועז/ חגי הופר
בָּא טוֹב אֶל רוּת וְאָמַר לָהּ –
אַתְּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי, בּוֹאִי נֵצֵא
אָמְרָה לוֹ –
שְׁמַע, אַתָּה בָּחוּר טוֹב, אֲבָל חָסֵר לִי מַשֶּׁהוּ,
אֵיזֶה רִגּוּשׁ, אֵיזוֹ עַזּוּת,
מִי יָגֵן עָלַי מִכָּל חַיּוֹת הַטֶּרֶף שֶׁבַּחוּץ?
אָמַר לָהּ טוֹב – טוֹב,
וְהָלַךְ לְמִשְׂרַד הַפְּנִים וְהוֹסִיף לִשְׁמוֹ אֶת הַשֵּׁם בֹּעַז,
נָסַע לַמִּזְרָח הָרָחוֹק וְלָמַד אָמָּנוּיוֹת לְחִימָה,
קָרָטֶה, ג'וּדוֹ, וּקְרַב מַגָּע,
לָמַד אֶת הַטֶּכְנִיקוֹת שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן
בָּאָקָדֶמְיָה הַצְּבָאִית בְּוֵסְט פּוֹיְנְט
וְחָזַר כְּאִישׁ מִלְחָמָה עַז.
אָמְרָה לוֹ –
אוֹ, עַכְשָׁו אַתָּה מְדַבֵּר.
נִשְּׂאוּ.
אַךְ בַּלַּיְלָה, בֵּינֵיהֶם, חָזַר לִהְיוֹת טוֹב,
כְּפִי שֶׁהָיָה תָּמִיד.