שלוש נשים בוגדניות

שָׁלוֹשׁ נָשִׁים בּוֹגְדָנִיּוֹת/ חַגַּי הוּפַר
מִשִּׁירֵי נִמְרוֹד.

שָׁלוֹשׁ נָשִׁים בּוֹגְדָנִיּוֹת הֵן –
יָעֵל, דְּלִילָה וִיהוּדִית.
יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי הָיְתָה
וּכְבָר הִזְהִיר מְחַבֵּר מִשְׁלֵי מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.
בָּא סִיסְרָא, בִּקֵּשׁ קְצָת מַיִם –
וְהִיא תָּקְעָה לוֹ יָתֵד בָּרֹאשׁ.
אֵין זוֹ דֶּרֶךְ בְּנֵי אַבְרָהָם, מַכְנִיס הָאוֹרְחִים.
אוֹרֵחַ הַנִּכְנָס לְבֵיתְךָ – קָדוֹשׁ הוּא,
וְלֹא מְשַׁנֶּה מָה עָשָׂה.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִלְּלוּהָ, אַךְ אֲנִי מְגַנֶּה,
אֵין אֲנִי נוֹשֵׂא פָּנִים לְעַם אֶחָד.
וּדְלִילָה – זוֹנָה הָיְתָה,
וּבַגָּדָה בְּאַהֲבַת שִׁמְשׁוֹן בַּעֲבוּר כֶּסֶף.
נוּ, הוּא הָיָה צָרִיךְ לָדַעַת זֹאת מֵרֹאשׁ,
זוֹנָה תִּשָּׁאֵר זוֹנָה.
אַךְ אַהֲבָתוֹ הֵסִיטָה אוֹתוֹ,
בְּכָל לִבּוֹ אָהַב אוֹתָהּ
וְגַם גִּלָּה לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ
וְהִיא בְּכָל זֹאת הִסְגִּירָה אוֹתוֹ
וְדִלְדְּלָה אֶת כּוֹחוֹ.
אֲנִי שׂוֹנֵא נָשִׁים כָּאֵלֶּה.
וִיהוּדִית? זוֹ מִסֵּפֶר יְהוּדִית…
הִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר,
פִּתְּתָה אֶת הוֹלוֹפְרַנְס וְכָרְתָה אֶת רֹאשׁוֹ.
וְשׁוּב, הַיְּהוּדִים הִלְּלוּהָ,
אַךְ אֲנִי מְגַנֶּה,
כִּי אֵין אֲנִי נוֹהֵג אֵיפָה וְאֵיפָה.
אַךְ אוּלַי יֵשׁ לְהַצְדִּיקָהּ,
כִּי מִבְּתוּלְיָה הָיְתָה,
וְאוּלַי הָיְתָה בְּתוּלָה.
נוּ, לָהֶן מֻתָּר הַכֹּל.

אֵין אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַנָּשִׁים הַמְּפַתּוֹת
גַּם לֹא אֶת סִינְדִּי שֶׁנִּשְׁלְחָה לְמָרְדְּכַי וָאנוּנוּ הַגִּבּוֹר,
אַהֲבָה דָּבָר מְקֻדָּשׁ הִיא וְאֵין לִפְגֹּעַ בָּהּ.
אוֹמֵר לָכֶם זֹאת כִּמְשׁוֹרֵר רוֹמַנְטִי.