והאור שוב לא יהיה אותו האור

והאור שוב לא יהיה אותו האור/ חגי הופר
פַּעַם כָּתַבְתִּי בְּאַחַד הַשִּׁירִים –
וְהָאוֹר שׁוּב לֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאוֹר
פַּעַם דִּמִּיתִי עַצְמִי לְמֶנְדֵּל שֶׁל הַסְּפָרִים
שֶׁלֹּא בְּעָיָה אֶת רוּחוֹ לִשְׁבֹּר.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהִנֵּה כָּל זֶה הִתְמַמֵּשׁ
מַמָּשׁ כִּנְבוּאָה הַמַּגְשִׁימָה אֶת עַצְמָהּ
אֲנִי הֵבֵאתִי אֶת הַלֵּב וְהֵם פָּתְחוּ בְּאֵשׁ
אֲנִי הֵבֵאתִי רַכּוּת וְהֵם הֵבִיאוּ עָצְמָה.

הֵזַנְתִּי אֶת נַפְשִׁי בִּיצִירוֹת שֶׁל רֶגֶשׁ וְאַהֲבָה
אַךְ הֵם בָּאוּ לִי עִם הַמָּסֹרֶת
וְאֶת הָאַהֲבָה חָשַׁבְתִּי שֶׁמָּצָאתִי בָּהּ
אַךְ נִשְׁאַרְתִּי עִם אָבָק וּנְסֹרֶת.

הָיִיתִי תְּהוֹם מְלֵאָה מַיִם חַיִּים
וְהֵם אֶת כָּל מִיָּמַי שָׁאֲבוּ
הָיִיתִי כִּתְאוֹם לְפָחוֹת בַּנֶּפֶשׁ בִּפְנִים
וְהֵם לִדְבָרִים אֲחֵרִים שָׁאֲפוּ.

וְאֶת הַמְּעֻוָּת עַתָּה אִי אֶפְשָׁר לִתְקֹן
וְהַחִסָּרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת
דְּלִי הָאַהֲבָה כִּמְעַט הִגִּיעַ לְרִיקוּן
וּמָה חֲבָל שֶׁלֹּא נִתְּנָה לִי הִזְדַּמְּנוּת.

גַּם אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן לָהּ שַׂק שֶׁל סֶנְטִימֶנְטִים
שֶׁיְּרַפְּאוּ אֶת נַפְשָׁהּ הַפְּצוּעָה
וְעוֹד הָיִיתִי מוֹסִיף שָׁם כַּמָּה אֵלֵמֶנְטִים
מֵהָאוֹצָר שֶׁל נַפְשִׁי הַשְּׁסוּעָה.

אֲבָל גַּם אֲנִי חִכִּיתִי יוֹתֵר מִדַּי
אוּלַי יִהְיֶה עָלַי בַּגִּלְגּוּל הַבָּא לַחֲזֹר
כִּי דָּלוּ כְּבָר אֶת כָּל מִיָּמַי וְכוֹחוֹתַי
וְהָאוֹר שׁוּב לֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאוֹר.