האח הגדול/ חגי הופר
הָאָח הַגָּדוֹל שׂוֹנֵא בְּעִמְקֵי נַפְשׁוֹ אֶת הָאָח הַשֵּׁנִי
לָמָּה?
כִּי הוּא אוֹמֵר – מֶלֶךְ הָיִיתִי בְּבֵית הוֹרַי
עַד שֶׁבָּא זֶה וְלָקַח אֶת כָּל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב.
אֲבָל הָאָח הַשֵּׁנִי אוֹהֵב אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל
לָמָּה?
כִּי הוּא אוֹמֵר – כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי הוּא עָשָׂה לְפָנַי
וּמִמֶּנּוּ לָמַדְתִּי הַכֹּל,
הוּא זֶה שֶׁתָּמִיד הִנְחָה אוֹתִי.

וְכָךְ מְסֻפָּר גַּם בְּסִפּוּרֵי הַתָּנָ"ךְ –
קַיִן הֶבֶל
יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק
עֵשָׂיו וְיַעֲקֹב
רְאוּבֵן וְיוֹסֵף
רַק בְּאַהֲרֹן וּמֹשֶׁה הָעִנְיָן תֻּקַּן,
רָאָהוּ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

גַּם יֵשׁוּעַ יָדַע חָכְמָה זוֹ וְסִפֵּר אֶת מָשָׁל הַבֵּן הָאוֹבֵד
שֶׁגַּם בּוֹ הָאָח הַגָּדוֹל מְקַנֵּא בְּאָחִיו הַצָּעִיר.
תַּחַת זֹאת הִתְקִינוּ לָהֶם אָח גָּדוֹל חָדָשׁ –
רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הָרוּחַ הַמַּנְחָה.

וְגַם ג'וֹרְג' אוֹרְוֶל בִּמְשָׁלוֹ הֵבִין חָכְמָה זוֹ
וּבַחֲדַר הָעִנּוּיִים 101 גִּבּוֹרוֹ מוֹדֶה –
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאָח הַגָּדוֹל!
כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי
אַךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו בִּמְרִירוּת גְּדוֹלָה.
יֵשׁ לְקַוּוֹת שֶׁלֹּא כָּךְ תָּמִיד הוּא סוֹף הַסִּפּוּר.

וְלֹא כָּךְ תָּמִיד הוּא סוֹף הַסִּפּוּר.
תַּחַת הֶבֶל נוֹלַד שֵׁת, תַּשְׁתִּית הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.
מִיִּצְחָק וְיַעֲקֹב קָם עַם יִשְׂרָאֵל
וְיוֹסֵף נִהְיָה מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ בְּמִצְרַיִם.

יֵשׁ תּוֹחֶלֶת לָאָח הַצָּעִיר,
הַקּוֹרֵא אֶל אֱלֹהָיו וַיַּעֲנֵהוּ.

ספת שפינוזה/ חגי הופר
וְיִשְׁכַּב שְׁפִּינוֹזָה עַל הַסַּפָּה
וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם
רַק הִקְשִׁיב לְמוּסִיקָה,
וְיִקָּהֲלוּ עָלָיו כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ לוֹ –
אַתָּה אִישׁ צַר וְאוֹיֵב
אַתָּה הָמָן
אַתָּה גָּלְיָת
אַתָּה יִשְׁמָעֵאל
אַתָּה עֵשָׂיו
אַתָּה עֲמָלֵק
אַתָּה אִישׁ חַמַאס
אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת וּבְנוֹתֵינוּ
בְּךָ הָאָשָׁם, הוֹדֶה!
וַיֹּאמֶר – לֹא הִיא.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ – הוֹכַח!
וַיֹּאמֶר – כֵּיצַד אוֹכִיחַ שֶׁאֵין לִי אָחוֹת, וְיֵשׁ לִי אָחוֹת?
אַךְ אִם תִּרְצוּ הִנֵּה הַהֶסְבֵּר לִפְנֵיכֶם –
לַיְּהוּדִים יֵשׁ מִנְהָג מִיָּמִים יָמִימָה לִשְׁלֹחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
וְכָךְ נִרְאֶה לָהֶם שֶׁמִּתְכַּפְּרִים עֲוֹנוֹתֵיהֶם
וַאֲנִי הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל הַזֶּה.
וּמַדּוּעַ אֲנִי?
יַעַן הֶחְרַמְתֶּם אוֹתִי וְאֵינִי שַׁיָּךְ לְשׁוּם קְהִלָּה, מִגְזָר אוֹ קְלִיקָה.
וְאָמְנָם כְּבָר קָם לָכֶם חָכָם אֶחָד,
הַבָּקִי בְּסוֹדוֹת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ,
רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא שְׁמוֹ,
אַף כָּתַבְתִּי עָלָיו בְּסִפְרִי,
וְהוּא הִסְבִּיר לָכֶם כִּי זָר הַמִּנְהָג הַזֶּה
וּמְקוֹרוֹ כַּנִּרְאֶה בְּאֶרֶץ הַחִתִּים
וְהוּא כְּהַקְרָבַת הַיְּלָדִים לַשְּׂעִירִים
שֶׁמֹּשֶׁה כָּתַב נֶגְדָּהּ,
אַךְ לֹא שְׁמַעְתֶּם לֶחָכָם הַזֶּה,
אֶלָּא נְהִיתֶם אַחַר חַכְמֵיכֶם הַקַּדְמוֹנִים,
וְעַל כֵּן בְּחַרְתֶּם אוֹתִי כְּשֶׂה לְעוֹלָה וְתַקְרִיבוּנִי,
אַף כִּי לֹא עָשִׂיתִי דָּבָר רַע.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל –
הוֹ, מָה נִפְלָאִים דְּבָרֶיךָ, בָּרוּךְ!
אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!
בּוֹא וְסָעַד עִמָּנוּ, הַחְלֵף שַׁלְּמוֹתֶיךָ וּרְחַץ,
וּסְלִיחָה שֶׁגִּלְגַּלְנוּ אוֹתְךָ מֵהָהָר
עַד שֶׁגּוּפְךָ נַעֲשָׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים.
וַיֹּאמֶר שְׁפִּינוֹזָה – סָלַחְתִּי כְּדִבְרֵיכֶם.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ – וְהֵיכָן אֲחוֹתְךָ?
וַיֹּאמֶר – הִנֵּה הִיא בָּאֹהֶל.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ – קָרָא לָהּ שֶׁתָּבוֹא לֶאֱכֹל עִמָּנוּ גַּם.

אַךְ הִנֵּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא
שׁוּב גִּלְגְּלוּהוּ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.
אָמַר לָהֶם – מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶם זֹאת?
אָמְרוּ לוֹ – מַדּוּעַ לֹא צָמַתָּ?
אָמַר לָהֶם – רוּחַ יֵשׁוּעַ נִגְלְתָה עָלַי וַתְטַהֲרֵנִי.
אָמְרוּ לוֹ – אֵינֶנּוּ מַכִּירִים זֹאת כָּאן,
כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

אָמַר לָהֶם – גַּם רָאִיתִי רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל מֵתִים, וְאָמַרְתִּי שֶׁמָּא בְּשֶׁלִּי הָיָה הַדָּבָר.
אָמְרוּ לוֹ – לֹא לְךָ לַעֲסֹק בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם.

אָמַר לָהֶם – לְהַבָּא אָצוּם,
וְיִתְקַיְּמוּ בִּי דִּבְרֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא –
"וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט".

אני הייתי שפינוזה/ חגי הופר
אֲנִי הָיִיתִי שְׁפִּינוֹזָה,
בְּרוּךְ ה',
שֶׁעָלָיו הִתְנַבֵּא יִצְחָק –
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה!
וְאֵלֶּה אָמְרוּ –
זֶה אוּרִיאֵל דֶּה קוֹסְטָה,
אֶחָד שֶׁסְּתָם בָּא לְהַתְרִיס,
מְפַגֵּר כָּזֶה,
נַשְׁכִּיב אוֹתוֹ עַל מִפְתַּן בֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִדְרֹךְ עָלָיו,
נִרְמֹס אֶתְכֶם!, כְּפִי שֶׁאָמַר אַמְסָלֶם.
לֹא, לֹא הַפִילוֹסוֹף אֲנַסְלָם הַקָּדוֹשׁ,
הַשַּׂר דָּוִד אַמְסָלֶם.
וְהֵם אָמְרוּ – הַפִילוֹסוֹף הוּבַס!
וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶת הוֹבְּס, הַפִילוֹסוֹף,
עִם מוֹדֵל הַמְּדִינָה הַדִּיקְטָטוֹרִית שֶׁלּוֹ,
הַלִּוְיָתָן.
אַךְ אֲנִי הָיִיתִי וְעוֹדֶנִּי שְׁפִּינוֹזָה,
וַאֲנִי צוֹעֵק –
דֵּמוֹקְרַטְיָה! דֵּמוֹקְרַטְיָה!
אַךְ אֵלֶּה, כְּקֶפְּטֶן אַחְאָב הָרָשָׁע,
עוֹד רוֹדְפִים אַחַר הַלִּוְיָתָן.
מֶה הָיָה סוֹפוֹ שֶׁל אַחְאָב אָנוּ יוֹדְעִים –
הוּא הִפְסִיד בַּקְּרָב וּמֵת.

וְלָהֶם יִצְחָק אַחֵר –
רַבִּי יִצְחָק, אֲבִי רָשִׁ"י,
שֶׁאָמַר לָהֶם – אֵינְכֶם לִסְטִים,
בְּעוֹד לִסְטִים הֵם וְגַזְלָנִים,

כְּפִי שֶׁאָמַר שְׁכֵנִי לְשֶׁעָבַר –
הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה הַשְּׁלִישִׁי,

שֶׁהִצִּיבוּ אוֹתִי בְּבֵיתוֹ כְּדֵי לַהֲרֹג
שְׁתֵּי צִפּוֹרִים בְּמַכָּה.

וְעוֹד יִצְחָק לָהֶם,
שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ לִוְיָתָן,
מָלֵא בְּגָז,
גָּז וְגֶזֶל וְגִזְלוּט.
אַךְ אֲנִי שְׁפִּינוֹזָה,
וּדְבָרַי בְּרוּרִים כַּשֶּׁמֶשׁ
וְעוֹד יוּכְחוּ.

כִּי תְּשׁוּבָה – אֵין לָהֶם,

גַּם לֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.

אַחַר הָאֲדָמָה לִבָּם הוֹלֵךְ
וְאַחַר הַמָּמוֹן,
לֹא אַחַר הָאָדָם
וְלָכֵן קִבְּלוּ דָּם,
אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה אֵלֶּה.

הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים תְּנַקֵּר?
שָׁאֲלוּ בְּנֵי קֹרַח אֶת מֹשֶׁה,
אַךְ הֵם אֵלֶּה שֶׁנִּקְּרוּ עֵינַיִם,
הָיוּ עֲשִׁירִים כְּקֹרַח,
נָסְעוּ בִּמְכוֹנִיּוֹת פְּאֵר
וְגָרוּ בְּטִירוֹת פְּאֵר,
בְּעוֹד מֹשֶׁה רָכַב עַל גָּמָל.
וְכֵיצַד הִגִּיעוּ לְעָשְׁרָם זֶה?
כִּי נִקְּרוּ אֶת עֵינֵי הָאֲנָשִׁים,
רִמּוּ אוֹתָם בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת
גִּזְלְטוּ אוֹתָם וְכָךְ גָּזְלוּ מֵהֶם,
וְאִלּוּ מֹשֶׁה אָמַר תָּמִיד אֱמֶת,
וְלָכֵן נִשְׁאַר בְּחֹסֶר כֹּל.
רַק כְּשֶׁנִּבְלְעוּ בָּאֲדָמָה עִם כָּל הוֹנָם אָמְרוּ –
מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת!

וְגַם אֶת עֵינַי שִׁמְשׁוֹן נִקְּרוּ,
שָׁלְחוּ לוֹ אֶת דְּלִילָה, וְשִׁלְּמוּ לָהּ,
וְהִיא הֶעֱדִיפָה כֶּסֶף עַל אַהֲבָה,
וְשִׁמְשׁוֹן הֶעֱדִיף אַהֲבָה עַל כֶּסֶף,
אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ נָתַן בָּאַהֲבָה
וְלָכֵן בָּזוּ לוֹ.
גַּם גִּלָּה לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ,
אֶת כָּל הָאֱמֶת עָלָיו,
אַךְ הַכֶּסֶף יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים,
לֹא כָּל שֶׁכֵּן פְּרוּצוֹת?!

לילית/ חגי הופר
לִילִית הָיְתָה דְּמוּת לֵילִית,
אָהֲבָה לְהִסְתּוֹבֵב בַּלֵּילוֹת,
יָצְאָה לַפָּאבִּים, שָׁתְתָה ווֹדְקָה רֵד בּוּל,
הָיוּ לָהּ כָּל מִינֵי שֵׁדִים שֶׁעִמָּם הִתְמוֹדְדָה,
הִיא הִתְרַחֲקָה מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ,
הָיוּ לָהּ יְחָסִים לֹא פְּתוּרִים עִם אָבִיהָ
שֶׁתָּמִיד דִּכֵּא אוֹתָהּ וְלֹא נָתַן לָהּ מֶרְחָב
וְגַם לֹא הֶחְשִׁיב אֶת דְּבָרֶיהָ.
אָז הִיא שָׁתְתָה קְצָת, מָה רַע בָּזֶה?
נָשִׁים אֲחֵרוֹת כְּמוֹתָהּ פָּנוּ לִזְנוּת,
אוֹ לַחֲלוּפִין נִהְיוּ נְזִירוֹת,
וְהִיא כָּל מָה שֶׁעָשְׁתָה הוּא קְצָת לִשְׁתּוֹת.
לְיָמִים מֵת אָבִיהָ,
הַצֵּל הַגָּדוֹל שֶׁרָדַף אוֹתָהּ כָּל חַיֶּיהָ,
אָז נָשְׁמָה לִרְוָחָה, שָׁתְתָה כּוֹס מַיִם,
וְהָפְכָה לְחַוָּה,
הִתְחִילָה לִחְיוֹת, הִתְחִילָה לַחֲווֹת,
וְלֹא רַק לַחֲווֹת דֵּעָה.
אָז לָקַח אוֹתָהּ אָדָם
וְהִיא הָפְכָה לְרַעְיָה וְיוֹלֶדֶת,
אֵם כָּל חַי.