סוף מורשת ז'אבו

סוף מורשת ז'אבו/ חגי הופר
אִי אֶפְשָׁר גַּם לְרַמּוֹת
גַּם לֹא לַעֲנוֹת
וְגַם לָבוֹא בִּטְעָנוֹת.

אַךְ הָפְכוּ אֶת כִּיוּוּן הַקַּו
בִּמְקוֹם לְרַמּוֹת, הָאוֹטוֹבּוּס מַגִּיעַ לְהַר הַצּוֹפִים עַכְשָׁיו
וְאֵלֶּה תַּעֲלוּלֵי הַמֶּדְיָה
שֶׁיִּסְתַּיְּימוּ כְּמוֹ בְּחֶבְרַת רֵמֶדְיָה.

אוֹ כְּמוֹ קְרִיסַת אוּלַמֵּי וֶרְסַאי
כְּאוּלַם פְּלִישְׁתִּים שֶׁהִפִּיל שִׁמְשׁוֹן
הִנַקְמָה אַחַת מִשְּׁתֵּי עֵינַי
כָּךְ אָמַר, וְגַם עָשָׂה כְּזוֹ הַלָּשׁוֹן.

רַבִּים הִפִּיל בְּמוֹתוֹ מִבְּחַיָּיו
אַךְ לַפְּלִישְׁתִּים לֹא נִשְׁאַר חַיָּיב
כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה שָׂרָה בִּמְדוֹנָהּ –
אִם לֹא בִּיבִּי – שֶׁתִּישָּׂרֵף הַמְּדִינָה.

וְזֶה סוֹף מוֹרֶשֶׁת זַ'אבּוֹ –
אִם לֹא אֲנַחְנוּ – חַרְבּוֹ דַּרְבּוֹ.

נִבְלְעָה כִּפָּה אֲדֻמָּה עַל יְדֵי הַזְּאֵב הָרַע
הִתְהַפֵּךְ דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן עַל רֹאשׁוֹ
עַד יָבוֹא הַצַּיָּיד וְאֶת הַבֶּטֶן יִקְרַע
יִקְרַע לַזְּאֵב אֶת כְּרֵסוֹ.