ספת שפינוזה

ספת שפינוזה/ חגי הופר
וְיִשְׁכַּב שְׁפִּינוֹזָה עַל הַסַּפָּה
וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם
רַק הִקְשִׁיב לְמוּסִיקָה,
וְיִקָּהֲלוּ עָלָיו כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ לוֹ –
אַתָּה אִישׁ צַר וְאוֹיֵב
אַתָּה הָמָן
אַתָּה גָּלְיָת
אַתָּה יִשְׁמָעֵאל
אַתָּה עֵשָׂיו
אַתָּה עֲמָלֵק
אַתָּה אִישׁ חַמַאס
אַתָּה הָרַגְתָּ אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת וּבְנוֹתֵינוּ
בְּךָ הָאָשָׁם, הוֹדֶה!
וַיֹּאמֶר – לֹא הִיא.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ – הוֹכַח!
וַיֹּאמֶר – כֵּיצַד אוֹכִיחַ שֶׁאֵין לִי אָחוֹת, וְיֵשׁ לִי אָחוֹת?
אַךְ אִם תִּרְצוּ הִנֵּה הַהֶסְבֵּר לִפְנֵיכֶם –
לַיְּהוּדִים יֵשׁ מִנְהָג מִיָּמִים יָמִימָה לִשְׁלֹחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
וְכָךְ נִרְאֶה לָהֶם שֶׁמִּתְכַּפְּרִים עֲוֹנוֹתֵיהֶם
וַאֲנִי הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל הַזֶּה.
וּמַדּוּעַ אֲנִי?
יַעַן הֶחְרַמְתֶּם אוֹתִי וְאֵינִי שַׁיָּךְ לְשׁוּם קְהִלָּה, מִגְזָר אוֹ קְלִיקָה.
וְאָמְנָם כְּבָר קָם לָכֶם חָכָם אֶחָד,
הַבָּקִי בְּסוֹדוֹת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ,
רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא שְׁמוֹ,
אַף כָּתַבְתִּי עָלָיו בְּסִפְרִי,
וְהוּא הִסְבִּיר לָכֶם כִּי זָר הַמִּנְהָג הַזֶּה
וּמְקוֹרוֹ כַּנִּרְאֶה בְּאֶרֶץ הַחִתִּים
וְהוּא כְּהַקְרָבַת הַיְּלָדִים לַשְּׂעִירִים
שֶׁמֹּשֶׁה כָּתַב נֶגְדָּהּ,
אַךְ לֹא שְׁמַעְתֶּם לֶחָכָם הַזֶּה,
אֶלָּא נְהִיתֶם אַחַר חַכְמֵיכֶם הַקַּדְמוֹנִים,
וְעַל כֵּן בְּחַרְתֶּם אוֹתִי כְּשֶׂה לְעוֹלָה וְתַקְרִיבוּנִי,
אַף כִּי לֹא עָשִׂיתִי דָּבָר רַע.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל –
הוֹ, מָה נִפְלָאִים דְּבָרֶיךָ, בָּרוּךְ!
אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!
בּוֹא וְסָעַד עִמָּנוּ, הַחְלֵף שַׁלְּמוֹתֶיךָ וּרְחַץ,
וּסְלִיחָה שֶׁגִּלְגַּלְנוּ אוֹתְךָ מֵהָהָר
עַד שֶׁגּוּפְךָ נַעֲשָׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים.
וַיֹּאמֶר שְׁפִּינוֹזָה – סָלַחְתִּי כְּדִבְרֵיכֶם.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ – וְהֵיכָן אֲחוֹתְךָ?
וַיֹּאמֶר – הִנֵּה הִיא בָּאֹהֶל.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ – קָרָא לָהּ שֶׁתָּבוֹא לֶאֱכֹל עִמָּנוּ גַּם.

אַךְ הִנֵּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא
שׁוּב גִּלְגְּלוּהוּ מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת.
אָמַר לָהֶם – מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶם זֹאת?
אָמְרוּ לוֹ – מַדּוּעַ לֹא צָמַתָּ?
אָמַר לָהֶם – רוּחַ יֵשׁוּעַ נִגְלְתָה עָלַי וַתְטַהֲרֵנִי.
אָמְרוּ לוֹ – אֵינֶנּוּ מַכִּירִים זֹאת כָּאן,
כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

אָמַר לָהֶם – גַּם רָאִיתִי רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל מֵתִים, וְאָמַרְתִּי שֶׁמָּא בְּשֶׁלִּי הָיָה הַדָּבָר.
אָמְרוּ לוֹ – לֹא לְךָ לַעֲסֹק בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם.

אָמַר לָהֶם – לְהַבָּא אָצוּם,
וְיִתְקַיְּמוּ בִּי דִּבְרֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא –
"וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט".