מנקרי העיניים

הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים תְּנַקֵּר?
שָׁאֲלוּ בְּנֵי קֹרַח אֶת מֹשֶׁה,
אַךְ הֵם אֵלֶּה שֶׁנִּקְּרוּ עֵינַיִם,
הָיוּ עֲשִׁירִים כְּקֹרַח,
נָסְעוּ בִּמְכוֹנִיּוֹת פְּאֵר
וְגָרוּ בְּטִירוֹת פְּאֵר,
בְּעוֹד מֹשֶׁה רָכַב עַל גָּמָל.
וְכֵיצַד הִגִּיעוּ לְעָשְׁרָם זֶה?
כִּי נִקְּרוּ אֶת עֵינֵי הָאֲנָשִׁים,
רִמּוּ אוֹתָם בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת
גִּזְלְטוּ אוֹתָם וְכָךְ גָּזְלוּ מֵהֶם,
וְאִלּוּ מֹשֶׁה אָמַר תָּמִיד אֱמֶת,
וְלָכֵן נִשְׁאַר בְּחֹסֶר כֹּל.
רַק כְּשֶׁנִּבְלְעוּ בָּאֲדָמָה עִם כָּל הוֹנָם אָמְרוּ –
מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת!

וְגַם אֶת עֵינַי שִׁמְשׁוֹן נִקְּרוּ,
שָׁלְחוּ לוֹ אֶת דְּלִילָה, וְשִׁלְּמוּ לָהּ,
וְהִיא הֶעֱדִיפָה כֶּסֶף עַל אַהֲבָה,
וְשִׁמְשׁוֹן הֶעֱדִיף אַהֲבָה עַל כֶּסֶף,
אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ נָתַן בָּאַהֲבָה
וְלָכֵן בָּזוּ לוֹ.
גַּם גִּלָּה לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ,
אֶת כָּל הָאֱמֶת עָלָיו,
אַךְ הַכֶּסֶף יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים,
לֹא כָּל שֶׁכֵּן פְּרוּצוֹת?!