הו אתם, אנשי התקשורת/ חגי הופר
הוֹ אַתֶּם, אַנְשֵׁי הַתִּקְשֹׁרֶת, הַיּוֹשְׁבִים בָּאֻלְפָּנִים
נְזָרְתֶּם אָחוֹר, וְהֶרְאִיתֶם לָנוּ עֹרֶף וְלֹא פָּנִים
בְּכָל דָּבָר רוֹצִים לִקְבֹּעַ אֶת הַטּוֹן
וּמְשַׁמְּשִׁים כֻּלָּם כְּשׁוֹפָר הַשִּׁלְטוֹן.

כִּיסֵיהֶם זָלִים כֶּסֶף לְמַכְבִּיר
אַךְ דָּבָר פָּשׁוּט אֵינָם יוֹדְעִים לְהַסְבִּיר
מְטַמְטְמִים אֶת הָעָם בִּמְקוֹם לְהַחְכִּימוֹ
מוֹרִידִים אֶת הָעָם מַטָּה בִּמְקוֹם לַהֲרִימוֹ.

בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ
פְרִיוִילֵגִים מְדֻשָּׁנִים שֶׁדָּבָר לֹא יָדָעוּ
מַעְלִימִים עֵינֵיהֶם מִמָּה שֶׁלֹּא נָעִים לִרְאוֹת
וְאַף פַּעַם לֹא יוֹדְעִים לַחֲזוֹת אֶת הַבָּאוֹת.

כְּבִנְיָמִין, בָּעֶרֶב מְחַלְּקִים אֶת הַשָּׁלָל
וּמְחַנְּכִים אֶת הַצִּבּוּר – זֶה טוֹב וְזֶה נִשְׁלָל
וּבֵין לְבֵין כַּמּוּבָן – 'וְנַעֲבֹר לְפִרְסוֹמוֹת'
הֲרֵי לָהֶם מִרְעֶה טוֹב, עֵדֶר בְּהֵמוֹת.

מְשַׁדְּרִים אֶת 'הָאָח הַגָּדוֹל', אַךְ הֵם עַצְמָם הַטֵּלֶסְקְרִין
אַךְ עַל זֹאת לֹא שָׁמְעוּ, כִּי זֶה מוֹפִיעַ בַּסְּפָרִים
וְכָךְ שׁוֹלְטִים הֵם בְּתוֹדַעַת הַצִּבּוּר
שֶׁנִּשְׁאַר צִי אֲנָשִׁים מוּסָת וְבּוּר.

קשר של רשעים אינו מן המניין/ חגי הופר
קֶשֶׁר שֶׁל רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן
מָה שֶׁנַּעֲשָׂה כָּאן הוּא לֹא לָעִנְיָן
שְׁכַחְתֶּם לְגַמְרֵי אֶת יְסוֹדוֹת הַבִּנְיָן
לֹא כָּל דָּבָר נִמְדָּד בְּקִנְיָן.

אַךְ מִי שֶׁלֹּא מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן
אֵין לָנוּ אִתּוֹ שׁוּם עִנְיָן
שֶׁיֵּשֵׁב לוֹ לְבַד בַּבִּנְיָן
וַהֲרֵי הוּא לָנוּ קִנְיָן.

תפילת חנה/ חגי הופר
קוֹרֵא חוֹבֶרֶת שֶׁהֵכִינוּ לִכְבוֹד חָבֵר שֶׁהִתְאַבֵּד,
דָּוִד.
זוֹהִי מִשְׁפָּחָה דָּתִית וְכֻלָּם אוֹמְרִים דִּבְרֵי תּוֹרָה מְלֻמָּדִים
וְשׁוּרַת רַבָּנִים מְכֻבֶּדֶת פּוֹצַחַת בִּנְאוּמִים חוֹצְבֵי לֶהָבוֹת עַל גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל,
וַאֲנִי נִשְׁאָר אָדִישׁ.
וְרַק אֲחוֹתוֹ כּוֹתֶבֶת –
אָחִי דָּוִד,
אֲהַבְתִּיךָ,
אַיֶּכָּה?,
אָחִי הַיָּקָר דָּוִד –
וּדְבָרֶיהָ נִכְנְסוּ לְלִבִּי.

וְאִמּוֹ, אִמּוֹ אוֹמֶרֶת –
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי!
וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.

מָתַי תּוֹרִי?
כְּבָר נָסַע דּוֹרִי
כְּבָר צָפַד עוֹרִי
כְּבָר עֻמְעַם אוֹרִי

מָתַי תּוֹרִי?
עַד מָתַי חֳרִי?
כְּבָר נָדַד מוֹרִי
וְנִרְדַּם צוּרִי

מָתַי תּוֹרִי?
אָנָּא מַהֲרִי
לְהָבִיא לִי צֳרִי
אַל תְּאַחֲרִי.

מָתַי תּוֹרִי?
כְּבָר חָלַף עָבַר
הַסְּנִיף נִסְגַּר
תָּבוֹא מָחָר.

הדגים שטים באקווריום
ולא מדברים
מניעים את פיהם אך הגה לא יוצא
אילמים הם, בלעו את לשונם
שטים כה וכה באקווריום בין הצמחים
ועושים בועות
פעם בשבוע עושים סעודה גדולה
ובשאר הזמן שטים
שטים ושותקים.

מקדש הלב/ חגי הופר
גַּם אֲנִי רוֹצֶה מִקְדָּשׁ –
אֶת מִקְדַּשׁ הַלֵּב
כִּי הָעוֹלָם הוּא כְּבָר חָדָשׁ
וְלֵב – אוֹהֵב.

אֵין לִי צֹרֶךְ בְּקָרְבַּן
וּבִזְבָחִים
לְפָנַי עָרוּךְ שֻׁלְחָן
וְיֵשׁ צְמָחִים.

וְאָמְנָם יֶשְׁנָם חַגִּים
שֶׁבָּהֶם עוֹלִים לָרֶגֶל
אַךְ כָּאן אִישׁ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ
וּלְמַחֲנֵהוּ עִם הַדֶּגֶל.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ –
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין חָדָשׁ
כְּבָר אָמַר הֶחָכָם.

הסוחרים/ חגי הופר
לשייקספיר
לָלֶכֶת סְחוֹר סְחוֹר
בְּהַכֹּל לִסְחֹר
לֹא לְהַבִּיט אָחוֹר
כָּל דָּבָר לִמְכֹּר

אֶת הַמּוּסָר, הָעֶקְרוֹנוֹת
הָאַהֲבָה, וְהַבָּנוֹת
וְאִם צָרִיךְ גַּם אֶת הָאֵל
לֹא צָרִיךְ לְהִבָּהֵל

עַלְמַת חֵן הִיא 'סְחוֹרָה'
וְהַשּׁוּק הוּא שׁוּק בָּשָׂר
מָה חָשַׁבְתָּ, בַּחוּרָה
זֶה לֹא אֵיזֶה אוֹצָר נִסְתָּר

וֶאֱלֹהִים? אֶפְשָׁר לְהִתְמַקֵּחַ
וְלִפְעָמִים גַּם לְנַצֵּחַ
הֵן הוּא נִכְנַע לְבָנָיו
צָנוּעַ הוּא, וְעָנָו

וְכָךְ חַיִּים הַסּוֹחֲרִים
בְּלִי טִפַּת מוּסָר
הָעִקָּר הוּא הַתַּזְרִים
וְלִיטְרַת בָּשָׂר.

בדם ואש ותמרות עשן/ חגי הופר
נִקְמַת דָּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא בָּרָא הַשָּׂטָן
דָּמוֹ יְשֻׁלַּם בִּמְזֻמָּן
בְּדָם וָאֵשׁ וְתִמְּרוֹת עָשָׁן.

דָּם זְכַרְיָה מְבַעְבֵּעַ מֵהָאֲדָמָה
וְלֹא יִדֹּם עַד תִּכְלֶה כָּל נְשָׁמָה
עַל שֶׁשְּׁחָטוּהוּ בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן
בְּדָם וָאֵשׁ וְתִמְּרוֹת עָשָׁן.

יוֹסֵף שֶׁנִּזְרַק לַבּוֹר וְנִמְכַּר
מַדּוּעַ הוּא עַכְשָׁו כֹּה זָר וּמְנֻכָּר?
הֲלֹא תָּבִינוּ? הֲרֵי זֶה כָּל הָעִנְיָן
בְּדָם וָאֵשׁ וְתִמְּרוֹת עָשָׁן.

וְעַם עֲבָדִים נִדְכָּא בְּמִצְרַיִם
עוֹד יָשׁוּבוּ לְאַרְצָם וְלִירוּשָׁלַיִם
פַּרְעֹה יִלְמַד אֶת לִקְחוֹ, כַּמּוּבָן –
בְּדָם וָאֵשׁ וְתִמְּרוֹת עָשָׁן.

מחווה לתפילת נקם של אלתרמן.

טיול בשוק/ חגי הופר
שׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה שֶׁל מַחֲנֵה יְהוּדָה הוּא,
הַיְּמָנִים,
'הַיְּהוּדִים'.
עָבַרְתִּי בּוֹ וְרָאִיתִי הֲמֻלָּה רַבָּה
נִכְנָסִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי, צוֹעֲקִים
אֵין קֵץ לְכָל הָעָם
וְגַם הַמְּחִיר – לֹא זוֹל!
נִכְנַסְתִּי לַשּׁוּק – וְנִכְנַסְתִּי לְשׁוֹק.

הָלְאָה מִמֶּנּוּ נִמְצָא מֶרְכַּז הָעִיר
כָּאן בָּתֵּי קָפֶה וַחֲנוּיוֹת
וּכְלָלִית – נָעִים יוֹתֵר
כָּאן גַּם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת יוֹתֵר חִלּוֹנִיִּים
בֵּית יִשְׂרָאֵל.

וּבֵינֵיהֶם – מֶרְכַּז כְּלָל
מָקוֹם אָרוּר, רֹב הַחֲנוּיוֹת בּוֹ לֹא מַצְלִיחוֹת
כִּי כָּךְ נִרְאֶה הַ'כְּלָל' בְּיָמֵינוּ,
אֶלָּא אִם כֵּן אַתֶּם חֶבְרַת בִּטּוּחַ.

זה הזמן לברוח/ חגי הופר
כְּשֶׁמִּסְתַּמְּכִים רַק עַל הַכּוֹחַ
זֶה הַזְּמַן לִבְרֹחַ.
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִצְרֹחַ
וּלְשַׁגֵּעַ אֶת הַמּוֹחַ
אֶת הַמְּצִיאוּת לִשְׁכֹּחַ
לֹא לְהַבִּיט נָכוֹחַ.
אָז כְּשֶׁמִּסְתַּמְּכִים רַק עַל כּוֹחַ
זֶה הַזְּמַן לִבְרֹחַ.
כִּי פֹּה אִי אֶפְשָׁר לִפְרֹחַ
פֹּה אִי אֶפְשָׁר לִצְמֹחַ
הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל בַּעֲלֵי הַכּוֹחַ
אָז בִּשְׁבִיל מָה לִטְרֹחַ?
לָכֵן כְּשֶׁמִּסְתַּמְּכִים רַק עַל כּוֹחַ
זֶה הַזְּמַן לִבְרֹחַ.