זמיר עריצים יענה/ חגי הופר
בְּכָל מָקוֹם עָרִיצִים
רוֹעֲצִים וּמְצַעֲרִים
'הָעִקָּר שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה'
אַךְ זָמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה.

בְּכָל מָקוֹם עָרִיצִים
עוֹצְרִים הַחֵרוּת וְרוֹצְעִים
בְּעֵינֵיהֶם מַבָּט שׂוֹנֵא
אַךְ זָמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה.

בְּכָל מָקוֹם עָרִיצִים
מִלְּבַדָּם כֻּלָּם מְצֹרָעִים
רַק בִּגְלַל שֶׁאַתָּה שׁוֹנֶה
אַךְ זָמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה.

כִּי עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וּבְאַרְצֵנוּ נִשְׁמַע קוֹל הַתּוֹר
אָז אֶת מוֹחֲךָ אֶל תּוֹגִיעַ
הַזָּמִיר יַעֲנֶה וְיִפְתֹּר.

האבות/ חגי הופר
הִנְנִי אֲלֵיכֶם הָאָבוֹת
הָאָבוֹת הַמּוֹנְעִים אֲהָבוֹת
הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרִיצוּת בְּכֻרְסָתָם
וְלֹא מְשַׁחְרְרִים אֶת בִּתָּם.

הִנְנִי אֲלֵיכֶם, אֲבוֹת נְזִיקִין
שֶׁאוֹמְרִים אָנוּ בְּשַׁלְוָתֵנוּ נַזְקִין
וְתָמִיד תִּהְיֶה לָנוּ שִׁפְחָה
אַחֲרֵי הַכֹּל, אָנוּ מִשְׁפָּחָה.

הִנְנִי אֲלֵיכֶם, אָבוֹת שֶׁאָכְלוּ בֹּסֶר
וְאֶת שִׁנֵּי בְּנֵיהֶם מַקְהִים
קָמִים מֻקְדָּם כָּל בֹּקֶר
וְכָל הַיּוֹם מִשְׂתָּרְרִים וּמַכִּים.

הִנֵּה אֲלֵיכֶם, אֲבוֹת הַטֻּמְאָה
הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַחְשַׁכִּים
הִנֵּה בָּאָה הַשָּׁעָה
שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹל הַנֶּאֱנָקִים.

הכול לטובה/ חגי הופר
הַכֹּל לְטוֹבָה
כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה ה' – הַכֹּל לְטוֹבָה
כָּךְ אָמְרוּ רַבִּי עֲקִיבָא, נַחוּם אִישׁ גַּמְּזוֹ וְרַבִּי נַחְמָן.
שׁוֹאוֹת רַבּוֹת יָדַע עַמֵּנוּ,
אֲבָל – הַכֹּל לְטוֹבָה!
כִּי הִנֵּה שַׁבְנוּ לְאַרְצֵנוּ,
וְאָמְנָם עֲדַיִן הַשּׁוֹאוֹת רוֹדְפוֹת אוֹתָנוּ
אֲבָל – הַכֹּל לְטוֹבָה!
כִּי תֵּכֶף בָּא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ
וְיִבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ
וְשָׁם נֹאכַל שִׁישְׁלִיק.
שִׁישְׁלִיק! מָה רַע?

הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים, אוֹמֵר דָּוִד.

אלדד ומידד/ חגי הופר
אלדד ומידד התנבאו במחנה
יהושע אמר למשה – כלאם!
אבל משה אמר –
מי ייתן כל עם ה' נביאים.
כך בתורה, והיום –
את מידד הוליכו בתוהו
את אלדד העלימו
ואת משה הושיבו במקומו
כמומחה למשפטים.

שועטים, דוהרים
רצים ולא מרוצים
רק בשבת נחים
ובחגים חוגגים
איש לבצעו מקצהו
בלי לעצור לבדוק
שמא טעינו
שמא עוולנו
שמא במעל הייתה ידינו.

כי טוב האור/ חגי הופר
כֻּלָּם מַסְכִּימִים עַל דָּבָר אֶחָד –
כִּי טוֹב הָאוֹר.
זֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר אֱלֹהִים בַּבְּרִיאָה
כָּךְ כָּתְבוּ הַנְּבִיאִים
כָּךְ סָבַר גַּם יֵשׁוּ
וְאַף שְׁפִּינוֹזָה אָמַר כִּי כָּל דָּבָר צָרִיךְ לְהִבָּחֵן בְּ'אוֹר הַשֵּׂכֶל הַטִּבְעִי'.
עַד שֶׁבָּא אַיְנְשְׁטֶיְן וְאָמַר –
הַכֹּל, הַכֹּל נִבְחָן לְפִי הָאוֹר.
וְנִילְס בּוֹהְר אָמַר –
אִי אֶפְשָׁר לִצְפּוֹת אֶת הָאוֹר.

רַק הָאֲנָשִׁים הָרָעִים אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ,
כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם.

הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד:
אִמָּא
אַבָּא
אוֹר.

שכח, שכח הם אומרים לי
אל תזכור,
אל תנטור.
סלח, סלח הם אומרים לי,
לאשר מעולם לא ביקשו סליחה
ולאשר הם ממשיכים לעשות.
לא, לא אשכח ולא אסלח.

וְהַשּׁוֹאָה, עַל מָה הָיְתָה?
עַל מְכִירַת יוֹסֵף.
אָמַר אֱלוֹהִים –
כָּל כָּךְ מְקַנְּאִים אַתֶּם בְּיוֹסֵף עַל כֻּתֹּנֶת הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ?
גַּם אַתֶּם תְּקַבְּלוּ.

לא הכול רק שמחה/ חגי הופר
(לאלתרמן)
לֹא הַכֹּל רַק שִׂמְחָה, בִּתִּי,
לֹא הַכֹּל רַק שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר
לִפְעָמִים עֲצוּבִים, כּוֹאֲבִים, דּוֹאֲבִים
אַךְ דַּי לָנוּ שֶׁנֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי יֹשֶׁר

לֹא הַכֹּל טוֹב וּדְבַשׁ, בִּתִּי
לִפְעָמִים מְקַבְּלִים גַּם עֹקֶץ
יֵשׁ גַּם טַעַם מַר וְרָצוֹן לְהָקִיא
וְיֵשׁ יְמֵי רָעָה וְרֹגֶז.

לֹא הַכֹּל שׁוֹשַׁנִּים וּוְרָדִים, בִּתִּי
לְעִתִּים יֵשׁ גַּם קוֹץ וְדַרְדַּר
כֵּן גַּם יֵשׁ אֲסוֹנוֹת וְצָרוֹת לְעִתִּים
הַמַּצָּב לִפְעָמִים מְדֻרְדָּר.

לָכֵן טוֹב שֶׁנִּזְכֹּר, בִּתִּי
אֶת אֵלֶּה שֶׁלָּהֶם אֵין
בַּל נִשְׁכַּח אֶת הָעֲנִיִּים וְהַכּוֹאֲבִים
אַחֶרֶת אֱלוֹהִים מִתְעַצְבֵּן.

יעקב ובגדי החמודות/ חגי הופר
יַעֲקֹב, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אַתָּה
אַךְ כְּדֵי לְהַצְלִיחַ
עָלֶיךָ לִלְבֹּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת שֶׁל אָחִיךָ –
בִּגְדֵי עֲבוֹדָה
מַדֵּי צָבָא
לְבוּשׁ חֲגִיגִי לְבֵית כְּנֶסֶת.
נָכוֹן, הָאָדָם אֵינוֹ בְּגָדָיו
אַךְ כָּךְ הָעוֹלָם עוֹבֵד.
וְאַחֶרֶת כֵּיצַד תִּזְכֶּה בַּבְּרָכָה?