יעקב ועשיו

יעקב ועשיו/ חגי הופר
יֵשׁ לִי רַב
אָמַר עֵשָׂו
וְיַעֲקֹב אָמַר
יֵשׁ לִי כָּל
יֵשׁ לִי מָה לִלְבֹּשׁ
וְיֵשׁ לִי מָה לֶאֱכֹל
וּשְׁכִינָה עִמִּי
אָז לֹא אֵבוֹשׁ
אֲנִי חַי
כָּאן וְעַכְשָׁו
כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב
לְאָחִיו עֵשָׂו.
וְאָז הוֹסִיף –
לְךָ יֵשׁ רַב
אַךְ תָּמִיד תִּרְצֶה יוֹתֵר
וְלָכֵן אַתָּה חָסֵר
מָתַי תִּחְיֶה כָּאן וְעַכְשָׁו?
תָּמִיד אַתָּה רוֹדֵף
אַחֲרֵי כֶּסֶף, אַחֲרֵי נָשִׁים וְאַחֲרַי
וּבְסוֹף הַיּוֹם חוֹזֵר עָיֵף
וְאוֹכֵל מִמַּטְעַמַּי
אַךְ אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע
מְקַבֵּל מֵאָה מָנֶה, רוֹצֶה מָאתַיִם
וַאֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, מַרְבֶּה בִּישִׁיבָה
אַךְ תָּמִיד אוֹכֵל בַּזְּמַן, בֵּינְתַיִם
וְאִלּוּ אַתָּה מִתְרוֹצֵץ כִּמְשֻׁגָּע
כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הַחֶשְׁבּוֹן
אַךְ הַמַּרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה
וְשַׁלְוָה עֲדִיפָה מֵהַמָּמוֹן
הַנַּח לִי אֵפוֹא, אָחִי
וְאֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי
וְאִלּוּ אַתָּה מַהֵר
פֶּן תְּאַחֵר.
שָׁמְעוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב
וְאָמְרוּ – אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
אַךְ עֵשָׂו צָחַק בְּלִבּוֹ –
אֵיזֶה לֹא-יֻצְלַח הוּא יַעֲקֹב!
מִסְתַּפֵּק בִּשְׁנֵי כְּבָשִׂים וְעֵז
לְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ אִם לֹא יָעֵז.
יָצְאָה בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה –
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו
יַעֲקֹב יַעֲסֹק בְּהָגוּת וּמַחֲשָׁבָה
וְעֵשָׂו יַעֲסֹק בָּעֲבוֹדָה
וּלְיָמִים נִשְׁאֲרָה אוֹתָהּ מָסֹרֶת חֲלֻקָּה
עִם בְּנֵי יַעֲקֹב, זְבוּלוּן וְיִשָּׂשכָר.