היורדים

היורדים/ חגי הופר
אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ
אֲבָל אִם כָּל-כָּךְ קָשֶׁה – נֵלֵךְ
בָּאנוּ לֵהָנוֹת וְלִחְיוֹת בְּסַבָּבָּה
לֹא לִכְאֹב וּלְהִתְלַכְלֵךְ.

הַמְּחִיר כָּאן מִדַּי גָּבוֹהַּ
מְחִיר דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמָע
וְעַתָּה, הֲאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ?
כַּמָּה נָרִיב עַל הָאֲדָמָה?

וְלוּ רַק הָיוּ מַצִּיעִים לָנוּ תִּקְוָה
אַךְ הַכֹּל רַק הוֹלֵךְ וְרַע
יֵשׁ שֶׁפַע בְּשִׂנְאָה וּפוֹחֶתֶת הָאַהֲבָה
בֵּין שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת הָעָם נִקְרַע.

אָנוּ רוֹצִים חַיִּים נוֹרְמָלִים
לֹא כָּל יוֹם לְהִתְפּוֹצֵץ
דְּרִישָׁה צְנוּעָה וְדֵי בָּנָלִית
חַיִּים שְׁלֵוִים מִתַּחַת עֵץ.

דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן הֵקִים אֶת הַמְּדִינָה
וְהוּא גַּם הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה
כִּי אִם כָּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר אֵלּוּ מֵי מַדְמֵנָה
שׁוּב לֹא נְיַשֵּׁב אֶת חֲלוּצָה.

דָּוִד בֶּן גּוּרְיוֹן כָּאן עוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ
כָּל עֲרָכָיו הִתְהַפְּכוּ
לֹא שִׁוְיוֹן, לֹא אַחְוָה וְלֹא צֶדֶק לִדְרֹשׁ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ בְּחוּ"ל.

וְעַל כֵּן – נֵלֵךְ, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ
אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַרְאֵנוּ
זֶה מְחוֹקֵק הַחֻקָּה.