צומת

צֹמֶת הָיְתָה זָכָר
אֲבָל כֻּלָּם הִתְיַחֲסוּ אֵלֶיהָ כְּאֶל נְקֵבָה
אָמְרוּ –
הַצֹּמֶת עֲמוּסָה
הַצֹּמֶת סוֹאֶנֶת מְאוֹד
זוֹ צֹמֶת מֶרְכָּזִית.
רַק כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲמוּרֵי סֵבֶר
שָׁבוּ וְהִתְעַקְּשׁוּ –
צֹמֶת הוּא זָכָר,
אָנָּא מִכֶּם.
הָאֲנָשִׁים הִקְשִׁיבוּ וְהִסְכִּימוּ –
וַדַּאי, צֹמֶת הוּא זָכָר,
הָאֲנָשִׁים הַמְּכֻבָּדִים וַדַּאי צוֹדְקִים,
אַךְ בֵּינָם וּבֵין עַצְמָם
עֲדַיִן הִתְיַחֲסוּ לַצֹּמֶת כְּבַת.