שיר ישראלי 6

שיר ישראלי 6
טוב, שבת נכנסה ואיתה השיממון וגם היגון
עברו כבר כמה שבועות מאז כתבתי את רצף השירים שלי 'שיר ישראלי 1-5'
הפסקתי לכתוב כי לא הייתה תגובה
לכל מה שאני כותב – אין תגובה
אז אני אומר – אולי באמת אני לא כותב דברים מספיק מעניינים? יתכן
אפנה לי אם כך ואראה מה אחרים כותבים
אך בכל מקום – שיממון
שיממון מוסיף המון
וכדאי גם עם קמצוץ לימון
וקינמון
וזה גם שיממון הממון
אלוהיהם של היהודים לפי מרקס
ומרקס בוודאי צודק
שהרי הוא יהודי.
אם כך על מה יש לדבר? מה מעניין אנשים?
המלחמה בעזה
מה מעניין במלחמה בעזה? כלום
כשהתותחים יורים המוזות שותקות
ולכן המוזות שותקות פה כל-כך הרבה שנים
ישראל היא מדבר שממה
בכל אשר תפנה – רק חול וחול
אבל לפחות יש מה לאכול
זה מה שיודעים הישראלים – לאכול, ולזחול
לזחול על החול, כמו שכתב יהודה עמיחי
ועל הבוגרים לא ירחם עוד
ילכו לצבא וישמשו כבשר תותחים בידי פוליטיקאים ציניים וערלי לב
אך גם לקול מצהלות של ההמון
כי גם ההמון בשיממון
ובתימהון
ובשיגעון
ורודפים אחר ההון
עד לעילפון.
אז בשבת נחים
אוכלים וישנים
מדי פעם מביטים במכשיר הטלוויזיה
שמשמיע רעשים
סתומים
וחתומים
שם האנשים הרציניים
שיודעים על מה הם מדברים
אף שאיש מהם לא חזה את השבר שקרה
ורק אני,
איש רש ומרושרש
איש דל ומדולדל
חזה גם חזה
וכתב אף כתב
מבעוד מועד ובטרם פורענות
אך מהעם לא נשמע קול ענות
לא קול ענות חזקה ולא קול ענות חלושה
כי העם ברעו
תחת יד פרעה
תחת שוטריו ונוגשיו
תחת מתעיו ונוגסיו
במשטר עשיו
בספרטה האכזרית הזו שיצרנו
אשר בה אין מקום לאתונאי
או לעיתונאי
ראוי לשמו.
אם כך אנהג לי כמו כולם
אאביס עצמי וארדם
אפילו לא כיונה שכבר שכחתי
אלא סתם כאזרח לא מודאג, אך משועמם למדי.