שיר ישראלי 2

שיר ישראלי 2
אין עונה, כתבתי בשיר הראשון
ובאמת אין עונה
גם בחורה אחת שהכרתי לא עונה לי
או יותר נכון לא ענתה לי
עכשיו כבר אין סיכוי שתענה.
מה זה לא ענתה?
אמרתי לה שהיא מוצאת חן בעיניי ומאז החליטה לא לענות.
טוב, זאת זכותה
אבל תגידו לי, זה לא קצת התנהגות קלוקלת?
לי לפחות נראה כך
אבל מה אני מבין.
אבל מעבר לזה –
בואו לא ניכנס לזה, טוב?
אלה עניינים קצת אישיים.
להגיד שאני פגוע?
כן, אני פגוע.
להגיד שאני רוצה לפתוח את זה?
לא, לא כאן
כי מי יש כאן?
רק כל מיני כרישים אכזריים שישמחו לקצת דם.
אז איפה כן? איפה כן אפשר לדבר?
ללכת לפסיכולוג?
מה הם מבינים?
טכנוקרטים של הנפש.
כל דבר הוא 'תחושות'
ומה עם מציאות?
כך יוצא שבמציאות שלנו
– לא רק שלי אני אומר, שלנו –
עם כל אמצעי התקשורת המשוכללים
ועם כל הטכנולוגיה
אי אפשר לדבר על כלום.
ברשתות החברתיות, כאמור, רק מחפשים דם
בערוצי הטלוויזיה התחלקו לעדרים, וכל עדר קיבל ערוץ, ותקשורת בין העדרים אין
אפליקציות ההיכרויות מגוכחות באופן מחריד
טינדר? תגידו, אתם צוחקים עליי?
ומעבר לזה משטורי השיח הם בלתי אפשריים
תראו את הציבור הליברלי, שהפך לפרוגרסיבי
אפילו להגיד לבחורה שהיא יפה כבר אי אפשר
אי אפשר לפנות אליה כלל
אז איך אתם רוצים שנכיר בצורה כזאת?
ומה יש בצד השמרני, הדתי?
כל מיני שידוכים יזומים?
אין לי מושג, אני לא חלק מהחברה הזאת. בכל אופן נראית לי פרקטיקה מגוחכת.
אבל למרות שאלה מגוחכים ואלה מגוחכים
בסוף כולם מסתדרים
ורק אני יוצא מגוחך
ויוצא קירח מכאן ומכאן
כדין כל דתל"ש מצוי.
איזה באסה.