נתן ונתן

נתן ונתן
הָיָה אֶחָד, נָתַן,
אוֹחֵז בְּעֵט סוֹפְרִים,
אֲשֶׁר נָתַן לַךְ שׁוֹשַׁנִּים אֲדַמְדַּמּוֹת קוֹצָנִיּוֹת.
וְהָיָה שֵׁנִי, נָתַן,
אוֹחֵז בְּעֵט אַף הוּא,
אֲשֶׁר אֶת כָּל הֶעָלִים הָאֲדַמְדַּמִּים תָּלַשׁ,
וְהִגִּישׁ לַאֲהוּבָתוֹ זֵר קוֹצִים בִּלְבַד.

מִי תִּרְצֶה אוֹתְךָ כָּךְ, נָתַן הָאֻמְלָל, הַמַּר?
הָפַכְתָּ לְעוֹרֵב וְאֵינְךָ עוֹד זַמָּר.
הַחְזֵר נָא אֶת הֶעָלִים הָאֲדַמְדַּמִּים
וְאֶת תּוֹרֵי הַחֲרוּזִים.