הבן המסור,
הבן,
מסרוך.

הבן את המסר,
נסרוך.

יוסף היה המשביר לכל ארץ מצרים
כמו רבי חנינה בן דוסא
היה אוכל כמה חרובים
וכל העולם ניזון מפיו.
לכן גם לא שנא ולא קנא
כי מה הטעם להתחרות זה בזה
ולחרות זה בזה
כאשר העולם מלא בכל-כל הרבה תעלומות.
את התעלומות האלה הוא אהב לחקור
ולכן נקרא צפנת פענח.

ויוסף היה גם המסביר לכל ארץ מצרים
כמו דוד אמסלם בארץ נהדרת
הוא כל הזמן ניסה להסביר
כי אין טעם לפעול אם לא פועלים בחוכמה
ואין טעם לדבר אם לא מדברים בסדר ובקשב
אלא שלא ממש רצו לשמוע אותו
אלא רצו הם כל אחד לעסקיו
לעשות לביתו ולפרנס את משפחתו
דברי חוכמה היו רחוקים מהם
ואורך הקשב שלהם קצר מאוד.

הֵם אוֹמְרִים – לֹא לַעֲנוֹת.
אֲנִי אוֹמֵר – לֹא לְעַנּוֹת.

הפסוק היומי. והיום קטע ארוך.
בזכריה יש קטע המתאר שני מקלות – נעם וחובלים. נעם הוא ההנהגה הרכה, חובלים הוא ההנהגה הקשה. היום קוראים לזה – המקל והגזר.
זכריה מתאר שמטה הנועם נשבר, ומשעה זו נותר רק מטה החובלים.
להערכתי, זה המצב שישראל נמצאת בו היום, תם עידן ההידברות בדרכי נועם, וקם עידן כוח הזרוע הכהניסטי.
התוצאות של דבר זה תהיינה ברורות – גם מלחמה בין ישראל ובין אויביה בחוץ, וגם מלחמה בתוך ישראל בין 'ישראל ויהודה'.

זכריה יא.
שלטון מושחת –
ד כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה. ה אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר בָּרוּךְ יְהוָה וַאעְשִׁר וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן. ו כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת הָאָדָם אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ וְכִתְּתוּ אֶת הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם. 

מלחמה עולמית –
ז וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן. ח וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. ט וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ. י וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים. יא וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי כִּי דְבַר יְהוָה הוּא. 

מלחמת אחים –
יב וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל הַיּוֹצֵר. יד וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

דָּבָר אֶחָד אָמַרְתִּי – כָּל אָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם.
בְּדָבָר אֶחָד פָּגְעוּ בִּי – בַּצֶּלֶם.

מִשִּׁירֵי אֶרֶץ אָהַבְתִּי.

אֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת רָעָה וּכְפוּיַת טוֹבָה.

אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.

אֶרֶץ הַפֶּשַׁע וְהָרֶשַׁע, הַתַּרְמִית וְהָעָרְמָה.

אֶרֶץ הַזַּבָּלוֹת תַּאֲבֵי הַבֶּצַע וְחַסְרֵי הַמּוּסָר.

אֶרֶץ הַסּוֹחֶרֶת בְּאֶזְרָחֶיהָ.

אֶרֶץ הַנִּסּוּיִים הָרְפוּאִיִּים.

אֶרֶץ מַצְלֵמוֹת הָאַבְטָחָה.

אֶרֶץ הָעוֹשֶׁקֶת אֶת עֲנִיֶּיהָ.

אֶרֶץ הַמְּרוֹצֶצֶת אֶת מְשׁוֹרְרֶיהָ.

אֶרֶץ הָאַפְלָיָה וְהַכָּרַת הַפָּנִים.

אֶרֶץ הַמַּאְפֵּלְיָה.

אֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת שֶׁהֲרָסוּהָ הַבָּנִים.

אֶרֶץ שֶׁבָּהּ חֲשׁוּבִים מֵאֲנָשִׁים הָאֲבָנִים.

אֶרֶץ הַשְּׁקָרִים וְהַהַסְתָּרָה.

אֶרֶץ הָעִנּוּיִים וְהַמִּשְׁטָרָה.

אֶרֶץ שֶׁאֲפִלּוּ מְעַט טוֹב אֵין בָּהּ.

אֶרֶץ שֶׁהַצְּדָקָה לְקִיּוּם אֵין לָהּ.

אֶרֶץ קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל טְלָאִים וְקוֹמְבִּינוֹת.

אֶרֶץ שֶׁל קְשָׁרִים וְלֹא כִּשּׁוּרִים.

אֶרֶץ שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל מוּסָר.

אֶרֶץ הַשּׁוֹבָה עַם אַחֵר כְּבָר שָׁנִים.

אֶרֶץ שֶׁל עֲבָדִים וַאֲדוֹנִים.

אֶרֶץ הַמַּאֲמִינָה בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ.

אֶרֶץ הַמְּלֵאָה כָּל טִנּוּף וְרֹעַ.

אֶרֶץ נֶהֶנְתָנִית חַסְרַת דַּעַת.

אֶרֶץ שֶׁעַל כִּתְפֵי הָאֲנָשִׁים בָּהּ מַרְדַּעַת.

אֶרֶץ הַבּוּז וְהַגַּאֲוָה.

אֶרֶץ בְּלִי אֶפְשָׁרוּת לְאַהֲבָה.

אֶרֶץ שֶׁל עוֹלָם תַּחְתּוֹן.

אֶרֶץ שֶׁל קִשְׁרֵי הוֹן-שִׁלְטוֹן-עִתּוֹן.

אֶרֶץ עִם טֵלֵוִיזְיָה מְסַמֵּאת.

אֶרֶץ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֹּאמַר אֱמֶת.

אֶרֶץ עִם דָּת מְיֻשֶּׁנֶת וּמְקֻבַּעַת.

אֶרֶץ שֶׁנָּתְנָה גֵּט לְעוֹלָם הַדַּעַת.

אֶרֶץ הַכְּפִיָּה וְהָאֹנֶס.

אֶרֶץ שֶׁהַפּוֹשְׁעִים בָּהּ יוֹצְאִים בְּלִי עֹנֶשׁ.

אֶרֶץ שֶׁל צָבָא וַעֲסָקִים.

אֶרֶץ הַשְּׁקוּעָה בַּמָּסַכִּים.

אֶרֶץ שֶׁל הִתְרַבּוּת אַךְ בְּלִי תַּרְבּוּת.

אֶרֶץ שֶׁל נִמּוֹלֵי בָּשָׂר, אַךְ עַרְלֵי לֵב וְאֹזֶן.

אֶרֶץ הַצְּבִיעוּת וְהַחֲנֻפָּה.

אֶרֶץ שְׁפָלִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה.

אֶרֶץ הַתּוֹעֵבָה בַּמִּסְתָּרִים.

אֶרֶץ הַמְּרַמָּה אֶת הַתַּיָּרִים.

אֶרֶץ בְּלִי אֱמֶת וּבְלִי צֶדֶק.

וְאֶרֶץ, כֵּן, עִם אֶצְבָּעוֹת עַל הַהֶדֶק.

כּוֹתְבֵי הַמִּסְמָכִים.
אֲפִלּוּ שִׁיר אֶחָד לֹא כָּתְבוּ.